בהשראת דפיו האחרונים[1] של אוריאל אַקוסטה, שמת על אי קידוש השם, אמסטרדם, אפריל 1640

1.     ריב המלאכים

"שמי בפורטוגל בתור נוצרי היה גבריאל אַקוסטה, ובקרב היהודים, הייתי מכונה בשינוי קטן – אוריאל."

סביב גבריאל אקוסטה התאגדו ארבעת המלאכים לקריאת שמע על המיטה.

מימינו נעמד מיכאל, משמאלו גבריאל, מלפניו אוריאל ומאחוריו רפאל.

הם סוככו על יצועו בכנפיהם הזוהרות כאילו היה ארון הקודש והוא לוחות הברית הנחים בתוכו – הלוחות השבורים – שכן היה שבור, שבור וחצוי בין פורטוגל לאמסטרדם, רומא וירושלים, בין אביו ואמו, נצרות ויהדות, אמונה וספק, פחד ותקווה.

אך הפעם נחצו ונחלקו ביניהם המלאכים.

אמר גבריאל: האיש קרוי על שמי ועל כן אני אמור לעמוד לנגד עיניו תמיד ולא אוריאל.

אמר אוריאל: זהו הסדר שנקבע לנו מלמעלה. כך אני עומדים בכל קריאת שמע על המיטה.

עמד גבריאל על שלו ועל מה שלא שלו והשניים התכתשו והתקוטטו כמו שני ילדים קטנים.

מרוב המולה התעורר האיש וחשב שהוא נישא על מרכבת המלאכים כמו יחזקאל.

משהתעשת מעט והתבהרה מחשבתו סבר שהוא חולם ושאל על מה כל המהומה.

אמר גבריאל: קרוי אתה על שמי ועל כן אמור אני לעמוד לנגד עיניך תמיד ולא אוריאל.

אמר אוריאל: זהו הסדר שנקבע לנו מלמעלה. כך אנו עומדים בכל קריאת שמע על המיטה.

השיב האיש: לכם אסור לשנות דבר בלי רשות האל. לי מותר.

ואמנם עם אור ראשון שינה את את שמו לאוריאל:

אוריאל אַקוסטה

אלא שמאז, עמד גבריאל על דמו...