"במלוא מוטת הבריאה" (עמדה, 2010), ספרו השני של המשורר חן יסודות, אז חתם תחת שם המשפחה קלינמן, שראה אור לפני כעשור בהוצאת "עמדה" – קדם לו ספר צנוע יותר בשם "צעדים במרחב" (כרמל, 2006) – הוא ספר ייחודי וחד-פעמי בספרות העברית. ואף על פי שהספר לא עבר בדממת אלחוט די מוכרת במילייה הספרותי והיו עליו לא מעט ביקורות בפרט והתייחסויות בכלל, הרי שבסופו של דבר גם הוא, עם כל החדשנות והיופי פורצי הדרך שבו, לא ניער את המערכת ולא הביא עמו את רוח המהפכה המיוחלת. אולי האשם הוא בנו, אוהבי השירה, ולא במשורר עצמו. עם זאת, צריכה האמת להיאמר בריש גלי: ספרו של יסודות "במלוא מוטת הבריאה" הולך ומועד לעתים וקם בגדולות, והוא מסוג הספרים שמן הראוי היה שלא רק ייזכרו, אל גם יעשו מעין מהפכה במחשֶׁבֶת השיר העברי.

שלוש פעמים התהפך הדף בספרות העברית שלנו: ביאליק משה אותנו מתקופת ההשכלה אל תקופת התחיה ואם לכתוב בהכללת-מה, משירה דידקטית עברית-יהודית אל עבר שירה יהודית אוניברסאלית ולאומית בת הזמן, שבמרכזה עומד יגונו של היחיד, הן באופן רומנטי והן באופן סימבולי כמו אצל עמים אחרים בעולם; אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ולאה גולדברג לקחו אותנו שלב אחד נוסף בשירתם הטוני-סילאבּית מלאת האימאז'ים והניואנסים, הסתומים לעתים בעושר השפה; ונתן זך, יהודה עמיחי ודוד אבידן, זה האחרון הוא לדידי הגדול במשוררי דור המדינה, הובילו אותנו באמצעות תבניות של הקטנה: אוצר מילים מצומצם, אירוניה ופּאתוס-בּאתוס אל נוסח שיר אחר. אלה שלוש מהפכות טבעיות של נוסח השיר העברי שצלחו ושרטו את תודעת הקוראים והכותבים.