אנתולוגיית הנחמה המתפרסמת כאן היא של כותבי שירה החושפים פן אישי מאוד של כאב ורגש הבא לידי נחמה בהכרח, בראש ובראשונה, בַּפְּרטי, ורק משם זורם אל הכיתתי, המגזרי והלאומי. במה יש נחמה בעולם שיהודה עמיחי היטיב להגדירו לא אחת כריק מרחמים? נחמה יש בחברה טובה, נחמה יש בתינוק שנולד, נחמה יש בנוף יפה - בין אם הוא תאווה לעיניים בין אם הוא נוי נחלם - נחמה יש באהבת נעורים, בלב הפועם, בזיכרון, נחמה יש ברצון לחיות, באף-על-פי-כן הברנרי.

ובכן במה נמתיק ימים? בחודש החורבן, חודש אב. נמתיק ימים בשירים, כמו שנתן זך כתב. והשירים המתפרסמים כאן אכן מרגשים וממתיקים את החודש המר על אף הכאב האצור והגלום בהם.

בחרנו שירים של משוררים לא ידועים, אשר נענו לקול הקורא שלנו ושיתפו איתנו פעולה. קשה לכתוב היום על נחמה ישירות במובן הלאומי. הרי ירושלים פורחת ולא באמת חרֵבה. עם זאת, ברובד הפרטי של הצער האישי תמיד אפשר למצוא מקום לנחמה, מקום לסדק אור באמצעות המילים, ואין טוב מן השירים להביע זאת, כי הם אנטידיבּוריָשיר וחושפים את לְשַׁד הצער ההולך ומתנחם.

יהודה לייבּ ויטלזון

רן יגיל  

* / שרית עיני ריץ'

אַל תִּגְוְעִי,

הַשֶּׁמֶשׁ הַבֹּקֶר רַכָּה,

נַעֲרָה מַנִּיחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל כֶּתֶף חֲבֶרְתָּהּ בָּרַכֶּבֶת,

אַל תִּגְוְעִי,

גּוּפֵךְ זוֹכֵר מְתִיקוּת,

תִּינוֹקוֹת מְצַפִּים לְקוֹלֵךְ.

אַל תִּגְוְעִי

אוּלַי אַתְּ עוֹד מְעַט נוֹלֶדֶת.

קולו  / אורלי שמואלי

כְּמוֹ הָאֲדָמָה הַמְּבַקֶּשֶׁת לָנוּחַ מִכָּבְדָּהּ

אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹט אֶת הָרַעַשׁ,

עָיַפְתִּי מִמֶּנִּי, רָחַקְתִּי.

בָּאתִי אֵלַיִךְ

וְאַתְּ, כְּמוֹ הַמִּלָּה "וַיְהִי",

הָיִית כָּל מַה שֶּׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת,

קוֹלֵךְ מָלֵא כַּיָּם.