כִּתּוֹת אֵיבָרַי חֲסִידֻיּוֹת פֻּלְחָנֵךְ

וְקִנְאַת הַפְּלָגִים כָּאוֹסֶת בִּי אֶת

מִלְחֶמֶת אֲחֵי הַכַּוָּנוֹת הַטּוֹבוֹת –

חִיצוֹנַי וּפְנִימַי כְּצַיָּדֵי סֵזוֹן זֶה בָּזֶה,

צְבָא הָרָמָ"חִים שׁוֹסֶה בַּשָּׁסָ"הִים,

עֲצַבִּים וּרְקָמוֹת מִצְטוֹפְפִים בְּאַלִּימוּת

כְּגִבְעוֹלִים בַּחֲבִילַת הֶחָצִיר

עַד נִיצוֹץ

שֶׁמַּבְעִיר אֶת מַתְבֵּן גּוּפִי מֵאֵיבָתָם.

וְאַתְּ רוֹאָה אֵיךְ

בִּקְדֹחַ הַקִּנְאָה,

כְּשֶׁתִּקְרְבִי,

יִתְאַחֲדוּ לַעֲנֹד

בִּקְצוֹת צִפָּרְנַיִם 

סוֹגֵר-הַשַּׁרְשֶׁרֶת בְּעָרְפֵּךְ

וְיִכְרְעוּ לְמַשַּׁב קְטֹרֶת שְׂעָרֵךְ

הַמְצָאַת הַמַּרְאָה

לְפֶתַע, חָשַׁב הָאָדָם – אֲנִי

וְלֹא רַק כְּעַצְמוֹ אֶלָּא כְּאַחֵר הַמִּתְבּוֹנֵן בּוֹ.

מִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל בָּבוּאָתוֹ,

מַצְמִיד פָּנָיו עַד נְשִׁיקָה

אַךְ כְּמוֹ צִפּוֹר בְּשִׂיא מְעוּפָהּ אֶל חַלּוֹן גּוֹרֵד הַשְּׁחָקִים

נִטְרָק מַקּוֹרוֹ

וְלֹא יְנַשֵּׁק.

אִם יִתְעַקֵּשׁ לְהַצְמִיד שְׂפָתָיו

לֹא יָחוּשׁ בַּקַּצֶּפֶת הָרוּכָנִית הַמְּיֻחֶלֶת,

רַק יִקְפָּא בַּמַּתֶּכֶת

וְחוֹתַם שֶׁלֶד שְׂפָתָיו יִוָּתֵר לְבַדּוֹ.

כִּי הֵחֵל לִשְׁקֹל שִׁקּוּלֵי תִּזְיֹפֶת

וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ גְנָאִים וּבְלָאִים.

הוּא כְּבָר לֹא מוּל חַוָּה

הוּא כְּבָר לֹא מוּל אֱלֹהִים,

כִּי אִם

מוּל

כֻּלָּן, כֻּלָּם וֵאלֹהֵיהֶם.