גַּן הָאָדָם הַיָּפֶה
הַבְּרוֹשִׁים
עַנְפֵי הַדֶּקֶל
זְנַב הַכְּלַבְלַב
כֻּלָּם קְטוּמֵי רֹאשׁ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ כְּמוֹ
גְּלוּיָה שֶׁל אֶרֶץ זָבַת חָלָב
אֲפִלּוּ הַדֶּשֶׁא צוֹמֵחַ כְּאִלּוּ
הַחַמְצָן נִגְמָר תָּמִיד בְּאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה
אֲבָל הָעֵץ
אֵינֶנּוּ מַלְבִּין
וְאֵינוֹ נוֹדֵד
כְּלוֹמַר, הֶכְרֵחִי
שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים
בְּרוֹשׁ מַלְבֵּנִי יְחַדֵּד מִגְבַּעַת
כַּלְבֵּי פֶּרֶא יַשְׁקוּ
דְּקָלִים פְּרוּעֵי עָנָף
צִפּוֹר מְצֻיֶּצֶת
תִּלְכֹּד בְּמַקּוֹר אֲדַמְדַם
רֶמֶשׂ אֶרֶךְ רַגְלַיִם
וְתֵאָנַח:
זֶה פָּשׁוּט גַּן עֵדֶן