אסופת שירי נחמה ומנחם

19/07/2018 15:45:12

 

אנתולוגיית הנחמה המתפרסמת כאן היא של כותבי שירה החושפים פן אישי מאוד של כאב ורגש הבא לידי נחמה בהכרח, בראש ובראשונה, בַּפְּרטי, ורק משם זורם אל הכיתתי, המגזרי והלאומי. במה יש נחמה בעולם שיהודה עמיחי היטיב להגדירו לא אחת כריק מרחמים? נחמה יש בחברה טובה, נחמה יש בתינוק שנולד, נחמה יש בנוף יפה - בין אם הוא תאווה לעיניים בין אם הוא נוי נחלם - נחמה יש באהבת נעורים, בלב הפועם, בזיכרון, נחמה יש ברצון לחיות, באף-על-פי-כן הברנרי.

ובכן במה נמתיק ימים? בחודש החורבן, חודש אב. נמתיק ימים בשירים, כמו שנתן זך כתב. והשירים המתפרסמים כאן אכן מרגשים וממתיקים את החודש המר על אף הכאב האצור והגלום בהם.

בחרנו שירים של משוררים לא ידועים, אשר נענו לקול הקורא שלנו ושיתפו איתנו פעולה. קשה לכתוב היום על נחמה ישירות במובן הלאומי. הרי ירושלים פורחת ולא באמת חרֵבה. עם זאת, ברובד הפרטי של הצער האישי תמיד אפשר למצוא מקום לנחמה, מקום לסדק אור באמצעות המילים, ואין טוב מן השירים להביע זאת, כי הם אנטידיבּוריָשיר וחושפים את לְשַׁד הצער ההולך ומתנחם.

יהודה לייבּ ויטלזון

רן יגיל  

 

 

* / שרית עיני ריץ'



אַל תִּגְוְעִי,

הַשֶּׁמֶשׁ הַבֹּקֶר רַכָּה,

נַעֲרָה מַנִּיחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל כֶּתֶף חֲבֶרְתָּהּ בָּרַכֶּבֶת,

אַל תִּגְוְעִי,

גּוּפֵךְ זוֹכֵר מְתִיקוּת,

תִּינוֹקוֹת מְצַפִּים לְקוֹלֵךְ.

אַל תִּגְוְעִי

אוּלַי אַתְּ עוֹד מְעַט נוֹלֶדֶת.

 



קולו  / אורלי שמואלי

 

כְּמוֹ הָאֲדָמָה הַמְּבַקֶּשֶׁת לָנוּחַ מִכָּבְדָּהּ

אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹט אֶת הָרַעַשׁ,

עָיַפְתִּי מִמֶּנִּי, רָחַקְתִּי.

 

בָּאתִי אֵלַיִךְ

וְאַתְּ, כְּמוֹ הַמִּלָּה "וַיְהִי",

הָיִית כָּל מַה שֶּׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת,

קוֹלֵךְ מָלֵא כַּיָּם.

 



סיפור ילדים / נדיה עדינה רוז

 

כְּשֶׁהָאוֹת ו"ו נִכְנְסָה בֵּין מ"ם לְת"ו       

אִמָּא שָׁלְפָה אוֹתָהּ הַחוּצָה

כִּמְחַלֶּצֶת סֵפֶר יְלָדִים דַּק

הַנִּמְחָץ בֵּין כִּרְכֵי הַמִּלּוֹן        

 

תִּסְתַּכְּלִי (פּוֹתַחַת בָּעַמּוּד הַמְּאֻיָּר):          

"הַקַּרְפְּיוֹן רַק נִרְדַּם בַּעֲרִיסַת הַמַּחֲבַת

גִּבּוֹר הַסֶּרֶט הַיָּרוּי חָזַר לִהְיוֹת שַׂחְקָן  

דוֹד מַרְק נָסַע לְהַחְלִים בְּהָרֵי הַאַלְטַאי      

וְהַקָּנָרִית שֶׁלָּךְ שָׁבָה לָאִיִּים הַקָּנָרִיִּים".

 

לָאַחֲרוֹנָה הַדַּפִּים מִתְרַחֲבִים לְגֹדֶל שֶׁל קִּירוֹת

(מוֹפִיעִים עֲלֵיהֶם סָבְתָא, אַבָּא, אֲחוֹתִי)

סָבְתָא נִרְדֶּמֶת

אַבָּא נוֹסֵעַ לְהָרֵי הַאַלְטַאי       

וַאֲחוֹתִי שָׁבָה לָאִיִּים הַקָּנָרִיִּים.

 



*  / נטלי יצחקי

 

לֹא נוֹתָר בֵּינֵינוּ דָּבָר מִלְּבַד סְלִיחָה מְאֻחֶרֶת

אֲבָל זֶה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, אֵינוֹ לֶקַח רָאוּי

אַחֲרֵי מִלְחָמָה.

יוֹם יוֹם אֶתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ

כְּמוֹ הַמִּתְפַּלְּלִים אֶל הַגֶּשֶׁם.

וְגַם אִם אֶשָּׁאֵר כָּאן לְבַדִּי אוֹדֶה לְךָ

עַל כָּל בַּיִת מִשִּׁיר שֶׁהוֹתִיר בִּי כִּסּוּפִים.

תּוֹדָה לְךָ עַל אֱנוֹשִׁיּוּתְךָ הַבּוֹעֶרֶת

כִּי נָתַתָּ בְּתוֹכִי מֵחַסְדֵי מַלְכוּת

כִּי כְּנִיעָה הָיְתָה לִי מֻתֶּרֶת

יוֹם יוֹם אֶתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ

כְּמוֹ הַמִּתְפַּלְּלִים אֶל הַגֶּשֶׁם

וְגַם אִם אֶשָּׁאֵר כָּאן לְבַדִּי אוֹדֶה לְךָ

כִּי אֵין בְּעוֹלָמְךָ סְלִיחָה מְאֻחֶרֶת.

 



נחמה  / נורית פרי

  

לְהִתְעוֹרֵר וְלָדַעַת                      

הַכְּאֵב הַלַּיְלָה

חוּטִים חוּטִים

מִתּוֹךְ הָעוֹר

וְאַתְּ מַנִּיחָה רֹאשׁ

תַּחַת כָּל יַד מְלַטֶּפֶת

פּוֹתַחַת פֶּה לִגְמֹעַ

 

בין לבין / עומר ויסמן

 

בְּעִיר שְׁכוּחַת אֵל זוֹ אֵלֵךְ

וְאֶשְׁמַע עַכְבַּרְנָשׁ שָׁר אֶל עָל

עֲנָנָשִׁים אַדִּירִים אָנָּא אַל

תָּמִיטוּ עָלַי שִׁטָּפוֹן

מִן הַנַּחַל בֶּן אָדָג מְבַקֵּשׁ

עֲנָנָשִׁים בְּבַקָּשָׁה פֶּן אֶחְדַּל

הַטּוּ אֵלַי מַטָּה מִמַּעַל

מָטָר עוֹלָם עֶלְיוֹן

וְכַלְבַּחוּר הַסִּמְטָאוֹת דּוֹרֵשׁ

כִּי אַקְשִׁיב לַכֹּל הַב

וְאָבִין כִּי עוֹשֶׂה הוּא צַו

עֲנָנָשִׁים בְּנֵי דְּמוּתוֹ

וְאִלּוּ הֶעָבִים נִשְׁכְּחֵי הָאֵיךְ

פּוֹנִים לַמַּלְאָחֵיהֶם נִחָר

בְּזֶמֶר נוֹטֵף נֶקְטָר

הַרְווּ צִמְאוֹנֵנוּ זֶה

אַךְ אֵלּוּ מַאֲזִינִים רַק לָאֵשׁ

בִּמְחוֹל אֲנָשֵׁדִים תְּלַחְשֵׁשׁ

בֵּין אֵין וּבֵין יֵשׁ יִתְפָּרֵשׁ

זִכְרוֹן אֵל כְּדִמְיוֹן מִתְחַדֵּשׁ

 



סוף נעורים / חגית מנדרובסקי

 

לוֹגֶמֶת מִגְּבִיעַ פִּצְעוֹ הַקָּדוֹשׁ, מְבֻיָּשׁ,

מַשְׁקִיף כְּקִיקְלוֹפּ עַל עֲבָרוֹ-

עֵץ שִׁטָּה עַתִּיק וְקוֹרֵן,  

נָשָׂא אוֹתִי אֶל צַמַּרְתּוֹ, זָהוּב וְנִרְאָה.

 

מְלַטֶּפֶת חִרְחוּרֵי כְּפִיסִים נוּגִים,

יְלָדִים חוֹרְטִים עוֹד מִן הַצַּעַר הַנִּפְעָר,

אֶל מוּל לַעַג הַזְּמַן.

סוֹד סוֹף נְעוּרִים שֶׁל עֵץ מְפֹאָר.

 

בַּחֲלוֹמִי מְעַרְסֵל גּוּפִי אֶת גִּדְמוֹ וּשְׁנֵינוּ שׁוֹתְקִים.

אֵין אָנוּ שׁוֹתְתִים, אֵין אָנוּ דּוֹמְעִים.

יוֹדְעִים כִּי אֵי-שָׁם, מְצוּלוֹת נִשְׁמָתִי

הֵן גַּן-עֵדֶן נִסְתָּר לָעֵצִים הַכְּרוּתִים.

 



מיצר / מרים שפץ

 

תְּנוּ מַעֲבָר לַסְּפִינָה

אַתֶּם הַסְּלָעִים הַחַדִּים הַנֻּקְשִׁים הָאוֹרְבִים לָהּ בְּלֹא רַחֲמִים

חֲבוּיִים גַּם מִתַּחַת לַמַּיִם מְצַפִּים לָהּ לְרֶגַע חֻלְשָׁה

כְּבָר יוֹדְעִים אֶת לִבָּהּ מִתְנוֹדֵד עַל גַּלִים

לְשַׁבֵּר עַצְמוֹ לָדַעַת - לֹא לָדַעַת -

תְּנוּ מַעֲבָר. הֲשִׁיטוּהָ לְחוֹף מִבְטַחִים

וְהַשֶּׁמֶשׁ תָּאִיר אֶת פְּנֵיהֶם הַמְּלוּחִים

יַמָּאִים שֶׁעָיְפוּ מִלִּלְחוֹם וְהַדֶּרֶךְ רַבָּה לִפְנֵיהֶם

עוֹד זְקוּקִים לְמַתַּת שֶׁל חֶסֶד

גַּם מִסֶּלַע שָׁחוֹר שֶׁל יָם

שֶׁלֹּא יְעַוֵּת הַתִּקְוָה בִּפְנֵיהֶם לְאֵינוּת

שֶׁלֹא יְטִילֵם לִמְצוּלוֹת

יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ מַעֲבָר

אִם תִּתְּנוּ בָּהֶם כֹּחַ לִרְצוֹת.

 

                                              ערב מלחמת לבנון השניה

                                                            י"ז בתמוז, התשס"ו




בעמק /  חנה קרמר

 

בָּעֵמֶק בּוֹ אֲנִי גָּרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי

הַצְּפִירָה שֶׁל שַׁבָּת קוֹרַעַת שְׁחָקִים

בְּהָרִים יוֹרִים יְרִיּוֹת חֲתֻנָּה

בַּחֲצֵרוֹת מְסִבּוֹת טְרַנְס מִזְרָחִי

צְבָאֵי תּוֹמְפְּסוֹן עוֹצְרִים לְהַאֲזִין וּלְהַבִּיט

 

הָעֵמֶק מַצְמִיחַ סְלָעִים עֲגֻלִּים

הַצִּבְעוֹנִים לֹא פּוֹחֲדִים מִיָּד אָדָם

כַּלְבֵי פֶּרֶא דּוֹהֲרִים וְעֵינָם חַדָּה

נֶעֶצְרוּ בְּפֶתַע מִפְּנֵי גֶּדֶר הַפְרָדָה

 

הַיּוֹם עוֹלֶה וְנֶעֱרָב

הָעִזִּים הַשְּׁחוֹרוֹת כְּחוּשׁוֹת כּוֹרְעוֹת בֶּרֶךְ

מִתְפַּלְּלוֹת בְּלַחַשׁ אֶל קִיר הַחוֹמָה

גֶּדֶר הַתַּיִל עֲצֵי הַזַּיִת מִתְגּוֹשְׁשִׁים אֲדָמָה

 

אֲנִי נוֹטֶלֶת אֶת הַמּוֹט מֵהָרוֹעֶה הַזָּקֵן

נוֹשֵׂאת אֶשְׁכּוֹלוֹתַי בָּאֶרֶץ מִמִּקְצוֹעַ מִזְרָח עַד מַעֲרָב

עַד שְׂפַת הַיָּם שָׁם הָאַיִן עָצוּם

וּבָאָה בַּצּוּקִים בַּמַּפָּלִים בָּעִיִּים הָאֲפֵלִים

בִּפְרִיחוֹת הַחַרְדָּלִים בִּשְׁוָקִים מִתְגַּלְגְּלִים

 

בְּכָל מָקוֹם אֲנִי זוֹרַעַת גַּרְגְּרַי

וְשָׁבָה וְתָרָה עַד בְּלִי דַּי

סְחוֹר סְחוֹר שֶׁבַע פְּעָמִים וַאֲפִלּוּ שִׁבְעִים

הָאָרֶץ מִשְׂתָּרֶגֶת וְלוֹפֶתֶת אוֹתִי בַּדְּבַשׁ הַטָּעִים

 

בִּתִּי שׁוֹלַחַת תְּמוּנוֹת יְרֻקּוֹת

מִמִּיסִיסִיפִּי מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת

שָׁם אֲגַמִּים חֲלָקִים יְעָרוֹת שֶׁל סְתָו

מֶרְחָבִים דּוֹמְמִים תָּבוֹאִי עַכְשָׁו

 

אֲבָל אֲנִי אֶת גֶּדֶר הַהַפְרָדָה עוֹבֶרֶת

וְחוּט שָׁנִי בְּחַלּוֹנִי לֹא קוֹשֶׁרֶת

שֶׁאֵין לְךָ טְרָשִׁין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּאן

וְטוֹבָה הִיא לַחַיִּים וְלַמֵּתִים כְּעֵדֶן הַגַּן

 

וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי צְפִירָה שֶׁל שַׁבָּת יְרִיּוֹת חֲתֻנָּה

מְסִבַּת טְרָנְס מִזְרָחִי בַּגִּנָּה

הַצְּבָאִים מַבִּיטִים אַחֲרַי לִתְשׁוּבָה

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהֶם מְאֹד מְאֹד הָאֶרֶץ טוֹבָה

 



בתי שואלת מהו לב   / תמר פלדברג

 

תִּרְאִי

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ

זֶה לֵב

וּמְשַׂרְטֶטֶת בְּפָנֶיהָ אֶת אֲבִי

הָעוֹרְקִים

גָּמִישׁ כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ מְהַגֶּרֶת

 

אוֹמֶרֶת לָהּ אוּלַי

הַלֵּב שֶׁלָּךְ דַּוְקָא בּוֹקֵעַ מִבֵּיצָה

 

הִיא פּוֹתַחַת אֶת שַׁסְתּוֹם עֵינֶיהָ

וְרִיסֶיהָ צוֹנְפוֹת נְשִׁימָתִי פְּנִימָה הַחוּצָה

בַּחוּץ יֵשׁ גַּם לֵב?

הִיא מִתְעוֹפֶפֶת בֵּין הַחֲדָרִים

 

אוֹחֶזֶת אֶת נַפְשִׁי בֵּין כַּפּוֹתֶיהָ

נוֹצוֹת פְּלוּמָה הַמַּחְזִיקוֹת דָּבָר

כָּבֵד

 

כַּנִּרְאֶה וְנִצְרְבָה בִּי דַּאֲגָה

הִיא אוֹמֶרֶת לִי תִּרְאִי זֶה

לֵב

וּמוֹחָה אֶת דִּמְעוֹתַי

בִּשְׁנֵי אֲגוּדָלֶיהָ

 



סומק   / חלי טל שלם

 

צְלוֹפָחִים מִזְדַּחֲלִים אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמוֹתֶיהָ

נִכְרָכִים, לוֹחֲשִׁים, מְיָאֲשִׁים.

הַיָּדַיִם לְפוּתוֹת וּמִי לוֹפֵת אוֹתָן.

אִם רַק תַּטֶּה רֹאשָׁהּ, תַּבְחִין בְּאֹדֶם פְּרִיחָתָן

שֶׁל נוּרִיּוֹת הַבַּר

 



נחמה / תמר לזר

 

בֵּן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, הוּא סָמוּךְ וּבָטוּחַ.

רֹאשׁוֹ בְּשֶׁקַע בֵּית שֶׁחְיִי,

שֵׂעָר נִמְהָל בְּשֵׂעָר,

שְׂפָתָיו, כְּפִיָּתִיּוֹת, מְוַדְּאוֹת אֶת קִרְבָתִי,

הֶחָלָב יֶשְׁנוֹ,

הַחַיִּים עַצְמָם.

כְּשֶׁנְּשִׁימָתוֹ מִתְאָרֶכֶת אֲנִי נְסוֹגָה לְגֹבַהּ פְּנֵי-תִּינוֹק.

שֶׁלֹּא אֲסַכְּנוֹ בְּמַּרְפֵּק תּוֹעֶה,

שֶׁלֹּא אֶרְמֹס אוֹתוֹ בִּשְׁנָתִי.

רַגְלַי מְקֻפָּלוֹת תַּחְתַּי, מִקֹּצֶר הַמִּטָּה,

גּוּפִי מְכֻנָּס בִּתְּנוּחָה עֻבָּרִית,

גַּם אֲנִי הָיִיתִי פַּעַם, וְעַתָּה -

יֵשׁ לִי פְּנַאי לַחֲלוֹם אֶחָד,

בְּטֶרֶם אֶקָּרֵא.

גַּם אִמָּהוֹת בִּשְׁנָתָן תָּרוֹת אַחַר פִּטְמָה.

גַּם אִמָּהוֹת,

גַּם בְּלִי סִבָּה,

זְקוּקוֹת לְנֶחָמָה.

 

 

פניני הנשמה / נעמי גרינברג הר ירוק

שלום עלינו, סָאלֵם עָלֶינָה ועל האהבה פְּנִינֵי הנשמה

 

פְּנִינֵי הַנְּשָׁמָה.

בָּאתֶן לְיַפּוֹת מְצִיאוּת עֲכוּרָה.

כִּבְמַחֲרֹזֶת אַתֶּן יוֹרְדוֹת בֵּינוֹת כְּתֵפֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה יָפָה

מוּדַעַת לְעַצְמָהּ.

 

נוֹגְעוֹת, מְרַמְּזוֹת, מְלַחֲשׁוֹת -

אוֹר - יָקָר,  נֹגַהּ - לַיִל, הַצְּלִיל הַמַּצְהִיל שֶׁל הַשָּׁלוֹם עָלֵינוּ -

סָאלַם עָלֶינָה - וְעַל הָאַהֲבָה

 

פְּנִינֵי הַנְּשָׁמָה.

 

פְּנִינֵי נְשָׁמָה.

אַתֶּן מִתְמַזְּגוֹת בָּאוֹר הַבּוֹהֵק מֵהַהַבְטָחָה,

לְהָבִיא הַשָּׁלוֹם, מֵהַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ.

בְּחָזֶה אִישׁ אִשָּׁהּ תִּנְצְרוּ.

לְהַרְגִּישׁ וּלְהַקְדִּישׁ, לְשׁוֹכֵן בַּמָּרוֹם, אֶת הַנַּחַת וְהַהוֹדָאָה. שֶׁבַּלֵּב

אַתֶּן כְּלוּלוֹת. קִשְׁרוּ אוֹתָנוּ לְחִוּוּי הַהֲוָיָה שֶׁל

 

הַשָּׁלוֹם עָלֵינוּ - סָאלַם עָלֶינָה, וְעַל הָאַהֲבָה,

פְּנִינֵי הַנְּשָׁמָה.

 

פְּנִינֵי הַנְּשָׁמָה.

עוֹד עִגּוּל לָבָן קָרֵב לְהִסָּגֵר, וּלְהִתְהַדֵּק לְמַעְגַּל הַחֶמְלָה וְהַהֲדָדִיּוּת.

הָאַהֲבָה שֶׁנְּתָּנָהּ לָנוּ בְּצַלְמוֹ וּבְטוּבוֹ, בּוֹרֵא הַנִּבְרָאִים.

כְּמוֹ הַבְּדֹלַח עוֹד תַּזְרִיחַ

וְתַקְרִין עַל כָּל יְהוּדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל כָּל גּוֹיֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְיִתַּמּוּ הַחַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, וְיָפוּצוּ הַמַּעְיָנוֹת חוּצָה.

 

שָׁלוֹם עָלֵינוּ - סָאלַם עָלֶינָה - וְעַל הָאַהֲבָה,

פְּנִינֵי הַנְּשָׁמָה.

 

 

שיר זה נכתב בר"ח תמוז תשס"א

בנסיעה באוטובוס ממודיעין לירושלים על כביש 443

 ימי תחילת האינתיפדה השנייה.

 

 

חפציבה / בתיה שטריך

 

אִלּוּלֵא שֶׁכֹּה אֲהַבְתִּיךְ

לֹא חָפַצְתִּי

לְהַכִּיר בָּךְ כָּל קוֹץ וְכָל דַּרְדַּר

רַק שֶׁאַתְּ יְחִידָה

וּמְיֻחָדָה לִי

לָכֵן אֶכְסֹף לֵידַע בָּךְ

אַלּוֹן לִבְנֶה וְעַרְעָר

מָשָׁל הָיוּ בָּךְ רִיס וְצִפֹּרֶן

אֶנְשֹׁם פְּרִיחוֹתַיִךְ

כִּי הִתְבַּשַּׂמְתְּ בָּן לִכְבוֹדִי.

 

 







מכתב חדש
0 מכתבים ב-0 דיונים ל-"אסופת שירי נחמה ומנחם":