1.
בִּבְרַק-
הַחְסָרוֹת אֲיֻמּוֹת כִּפְעִימוֹת וַעֲוִיתוֹת.
אַתְּ עוֹבֶרֶת, חַלָּה מוּאֶרֶת שֶׁל אוֹר
פִּירָמִידָה הֲפוּכָה
אַתְּ מוֹדֶדֶת אֶת הַזְּמַן,
זְמַן הַכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים, הַנִּבְרָאִים
תַּעֲנִי לוֹ כְּעֵין הַסְּעָרָה[1]
אַל תַּעֲנִי
דַּבְּרִי עִמּוֹ בְּשָׂפָה שֶׁל גָּלוּת
אַל תְּשַׁקְּרִי.
דַּבְּרִי בְּשָׂפָה שֶׁל גָּלוּת:
שָׁבוּר. רָחוֹק. שָׁחֹר.
הַסִּי.
וְהִנֵּהוּ
כְּסֵמֶל, כִּשְרִיקַת שְׂרָפִים
וְהִנֵּהוּ כְּצֶלֶם הַצְּלָמִים.
בַּנָּפָה הַבָּרָה שֶׁלָּךְ
אַתְּ מָלָה אֶת הַמָּקוֹם.
צוֹעֲנִים מְפֻחָמִים
שׁוֹכְנִים בִּגְרוֹנֵךְ.
מֻכֵּי-שְכִינַת גְּרוֹנֵךְ.
עָשִׂיתִי לִי רַב:
קוֹל
מְשַבֵּר בְּרִיחִים.
מְשַׁחְרֵר עַבְדֵי עֲבָדִים.[2]
הַלְוַאי שֶאַתְּ מָלָה
אֶת מַעַל הַזְּמַן
הַזֶּה.
2.
תְּפִלָּה
לְאֵל חַי:
בְּרָא
שׁוּב אֶת הָאָדָם.
חַדֵּשׁ יְמֵיהֶם כְּקֶדֶם:
מִגְדָּלִים
בְּיַם- הַמֵּצַח.
כְּתָרִים,
רַעְיוֹנוֹת.
חֲצֵרוֹת-הִלּוֹת.
תַּרְבֻּיּוֹת-הַלֵּל.
פִּירָמִידוֹת
הָאוֹר הַהֲפוּכוֹת שֶׁל הַתְּמִימוּת.
יָמִים
נִמְנִים בְּשִירַת מַעֲלוֹת, מִזְרָח מִזְרָח וּמִזְמוֹרוֹ.
וְרָצְעוּ
אָזְנֵיהֶם לְעוֹנַת
הָאוֹר
הַגָּנוּז.
מָה אֵרַע
לְצַלְמְךָ, אֱלֹהִים.
טָרֹף טֹרַפְתָּ.[3]
מָה
אֶעֱשֶׂה
בְּנִבְלָתְךָ–
– –
בְּצַלְאֵל,
אַיֶּךָּ
אַיֵּה
שַׁחַר הָאֵלִים
אַיֵּה
הַטַּל
אַיֵּה
נִשְׁמַת אַפְּךָ
אַיֵּה
הַחוֹלֵם
אַיֵּה תַּרְבֻּיּוֹת
הָאֵלִים:
אַיֵּה
הָעוֹלָם.
הַלְוַאי שֶׁאַתְּ מָלָה
אַתְּ, הַלּא נָמָה, הַלֹּא מְקוֹנֶנֶת.
עֲיֵפָה בֻּבַּת-זָהָב.[4]
תְּנוּנִי
נָא וָאֶשְׁכַּב.
3.
הַיַּלְדָּה שִׂחֲקָה עִם הַבֻּבָּה.
מַהִי הַבֻּבָּה שֶׁל הַיַּלְדָּה?
הֲלִיכָה
עַד קְצֵה
הַפִּירָמִידָה הַהֲפוּכָה
שֶל הַצֶּלַע.
כֶּתֶם-הַלֵּדָה.
מָה רָצִינוּ לוֹמַר:
בַּבֻּבָּה
לוֹמַר:
בֻּבָּה.
לוֹמַר: אֲנִי.
בְּמַעֲמַקַּי
שׁוֹכֵן אֱלֹהַּ.
בְּמַעֲמַקַּי.
בֻּבָּה זוֹ חֲתִימָה שֶׁל
בִּלְתִּי נִרְאֶה.
בֻּבַּת-"וְאֵרַשְׂתִּיךְ".[5]
מַה מִסְתַּתֵּר בַּמַּעֲמַקִּים, שֶׁנּוֹעַד לָהּ
לְבַדָּהּ?
בֻּבַּת-בְּרֵאשִׁית, לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת?
פּוֹסַעַת בַּחֲדָרִים רַחְמִיִּים, דִּבּוּרִיִּים,
פּוֹסַעַת בִּתְחִיַּת- נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה שֶׁאָמַר
"וַיְּהִי"
הַמְּחַקֶּה, הַמְּחוֹקֵק.
רָאִיתִי פְּסַנְתְּרָן
מְנַגֵּן.
רָאִיתִי אֶת יָדוֹ עַל הַמְּנַעַנְעִים, (הָעֲצָמוֹת
וְהַגִּידִים),
מוּנַעַת עַל-יְדֵי זִמְרַת הַמְּנַעַנְעִים.
מַרְיוֹנֶטַת הֶעָתִיד, כְּתָב-יָד– –
בַּת-קוֹל הוֹלוֹגְרָמִית, שָׁאֲלָה.
דַּבְּרִי בְּשָׂפָה שֶׁל גָּלוּת:
כְּמוֹ הַפֵיָה בְּאַגָּדַת "גִּלְגּוּלִית".
מַבִּיטָה נִכְחָהּ, עַד אַפְסֵי אָרֶץ.[6]
4
אַךְ הִלְבִּישָׁה הַיַּלְדָּה אֶת הַבֻּבָּה,
הַבֻּבָּה הָפְכָה לְעָלִים. לְעֵץ שָׁקֵד.[7]
לְסֵפֶר.
הַבֻּבָּה הָפְכָה לְאַרְיֵה.
הַבֻּבָּה הָפְכָה לִסְפִינְכְּס.
חָשְׂפָה אֶת חָזָהּ.
הֶאֱזִינָה לְפֶלַח
רִמּוֹן רַקָּתָהּ.
הַבֻּבָּה הַמֻּפְשֶׁטֶת, הַזָּרָה
הַבֻּבָּה שֶׁהָיְתָה שֶׁמֶשׁ, כָּאן תָּמִיד
עַכְשָו עוֹלָה אֵלַי מִן הָרַחֲצָה – – –
הִיא לִמְּדָה אֶת הַבֻּבָּה לְדַבֵּר.
שָׂפָה הָעוֹלָה עַל כָּל הַשָּׂפוֹת:
הַשֶּׁמֶשׁ
נִסְתַּלֵּק
וַאֲנִי אָכִילוֹ
כַּחַלָּה
בֵּין יְרֵכַי
הַקְּלוּעוֹת
אֲחוֹתוֹ-כַּלָּתוֹ
בְּצַלְּמוֹ
הוּא יִבְרָאֵנִי
יַסְתִּירֵנִי
בְּחֶבְיוֹן-עֻזּוֹ
בְּסוף
עֶדְנָתוֹ
אַלְמוֹנִית
כְּחִבּוּקוֹ.
עֲצֵלָה
כַּאֲצִילוּתוֹ.
5.
פַּעַם אַחַת
הָיְתָה יַלְדָּה
שֶׁלֹּא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת.
אֲרִיאֵלָה[8]
הִסְפִּיקָה
לְשִׁבְעָה יָמִים.
שְׁבוּעָה נִשְׁבְּעָה,שֶׁנִּתְנַפְּצָה
מִלְּבָבָהּ כְּלוּחוֹת בִּסְעָרָה
אֶסְתֵּר[9]
וְהַשֶּׁמֶשׁ הָלְכוּ יַחְדָּו,
וְהַשֶּׁמֶשׁ דּוֹד.
וְלֹא יָכְלָה מִירָה[10]
לְנַחֵם אֶת אָבִיהָ,
שֶׁנִּתְכַּוֵּץ וְהָלַךְ, וְזָלַג כְּעָלִים מֵרִיסֵי
הַיַּלְדָּה הָעֲנָקִית.
אֲנִי
מִתְגַּעְגַּעַת
כְּשָׁרָשָׁיו
שֶׁל עֵת
צוֹמַחַת
הַרְחֵק.
הַבִּיטוּ
בְּצַמָּתִי:
לְמָה הִיא
דּוֹמָה?
אֲנִי
מְרִיחָה אֶת זֵעַת הַמִּלִּים, עֵרוּתָן
עֲנָקִית
כְּכָנָף נִפְרֶשֶׂת זְרוֹעִי,
וַהֲרֵי
אֲנִי נִמּוֹלָה
וַהֲרֵי
אֲנִי שְׁקֵדִיַּת-הַיָּם
וַאֲנִי
אֲהוּבָתְךָ, אֲהוּבַת-
הָאֵלִים
כֻּלָּם הַשּׁוֹכְנִים בְּךָ, מַה יָּפִיתָ בִּמְעוֹפְךָ
"מַה
יָּפִיתָ, הָאָבִיב".[11]
***
לִכְתֹּב כְּמוֹ לְבַלֵּעַ פּוּרֵי-מָוֶת.
בְּלִילֵי נְיָּר עָכוּר כְּמוֹ נָהָר אַחֲרון.
מִרְיָם מִסְתָּרֶקֶת.
רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב צְרוּעָה.
אֲהִיל הַמְּנורָה אָחוֹת
עַל עַפְעַפֵּי בֻּבָּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית.
הַלְוַאי וְהָיִיתִי מַאֲמִינָה בְּסִפּוּרֵי הַבַּדִּים.
אֲנִי מַאֲמִינָה בְּנֶצַח הָעַלְוָה.
אֲנִי מַאֲמִינָה
בָּאֱמֶת וּבַתָּמִים.
הַמָּחָר
כּוֹרֵעַ לָלֶדֶת.
וַאֲנִי
מָרִי מַגְדָלֵן,
וַאֲנִי
אֲהוּבַת הַמָּחָר.
כִּי אוֹר
שִׁבְעַת הַשֵּׁדִּים
זָרַע
וְהֶחֱיָה.
וְהַמָּחָר
כּוֹרֵעַ לָלֶדֶת,
מִשֶּׁכְּבָר.
וּכְבָר
הַיָּמִים דּוֹבְרִים בְּשִׁבְעָה דּוּדָאִים
וּמִלְּאוּ
אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן
וּמְנוֹרַת
הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם
שָׁקְדָה
עַל מִשְׁמַרְתָּהּ
כִּי צְבָא
הַכּוֹכָבִים יִמָּלֵא
בְּנַפְתּוּלֵי
שְׁקִידָתָהּ שֶׁל שְׁקֵדִיָּה.
6.
חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הִיא נְשִׁיקָה
אַחַת עַל פִּי,
וּבַחֲצוֹת
אֶתְעוֹרֵר.
וְהָיְתָה לִי בֻּבָּה כּוּשִׁית
שֶׁהָיְתָה אֱלֹהִים.
וְרָצַעְתִּי פָּנֶיהָ
בְּשֶׁלֶג בִּכְיִי.
אַךְ שָׁרְשֵׁי לִבִּי הָיוּ שְׁחֹרִים וְחַמִּים.
אַל תִּרְאוּנִי
שֶאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת
אָמְרָה לִי צִפּוֹרַת-הָאֱלֹהִים הַחַמָּה.
וַאֲנִי מַלְתִּי הַשּׁוֹמְרִים
בַּמֹּר
הַנּוֹטֵף
מֵאֶצְבָּעִי.
7.
אֵיךְ
יֵרֵד הַטַּל לְלֹא מַלְאָךְ וּלְלֹא דֶּמוֹן?
רָחֵל, רוּת, שָׂרָה, בְּכֶינָה לָעוֹנוֹת
הַשְּׁחוּנוֹת
כִּנְסִיכוֹת-בַּרְבִּי מְשֻׁגָּעוֹת
שֶׁלֹּא נִתָּן לְהָעִירָן.
סַכִּינֵי-שְׁכוֹל
כָּרְתוּ אֶת לֵב הַחַלָּמִישׁ
בְּשַׁאֲנַנּוּת,
כְּאִמָּהוֹת-בַּרְבִּי,
הַשּׁוֹכְלוֹת אֶת יַלְדֵיהֶן
בִּשְׁחִין חִיּוּכָן
הַמְּשֻׁנָּן.
בַּקֵּץ הַזֶּה,
אֵבֶל עַל לִבִּי,
עַל הַמָּטָר, שֶׁלֹּא יֵרֵד.
כִּי הַשָּׁמַיִם לֹא יְדַבְּרוּ עוֹד
אֶלָּא מִלִּבִּי. אֶלָּא מִגְּרונִי. אֶלָּא
מִקָּדְקוֹדִי.
קָצָה נַפְשׁוֹ שֶׁל הַחַלָּמִישׁ, וַיִּשְאַף
נַפְשׁוֹ לָמוּת.
וְהַמַּלְאָכִים וְהָעוֹרְבִים, הָלוֹךְ וָשׁוּב
מִן הַדְּמָמָה הַדַּקָּה, מַסְלוּל דַּעְתָּם
שֻׁבַּשׁ, וְנַפְשָׁם שֻׁתְּקָה.
אָבְדוּ נוֹפֵי הַדְּבַשׁ וְהַקֶּרַח,
וְהַנְּבוּאוֹת וְהַכּוֹכָבִים
כָּלוּ מֵעֵינֵי
הָאֲנָשִׁים, שֶׁהָפְכוּ לְחַבּוּבּוֹת-שְׁאוֹל.
יָבַש הַטַּל, וְלֹא תֹּם וְלֹא דִּמְיוֹן
וּמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן מָשְׁלוּ בַּכֹּל.
וּבֻבּוֹת-שְׁאוֹל לְלֹא חֲרָטָה וּלְלֹא חֵרוּת.
8.
וְנַפְשִׁי
הָלְכָה הָלוֹךְ וְחָרוֹת
הַדְּמָמָה
הַדַּקָה, אַתְּ גוּפִי וְאַתְּ לִבִּי
אַתְּ
גְּרונִי וְאַתְּ קָדְקוֹדִי
אֲנִי
שָׂמֵךְ חוֹתָם
וְנַפְשִׁי
הָלְכָה הָלוֹךְ וְזָכוֹר
הַדְּמָמָה
הַדַּקָּה, אַתְּ גּוּפִי וְאַתְּ לִבִּי
אַתְּ
גְּרונִי וְאַתְּ קָדְקוֹדִי
אֲנִי שָׂמֵךְ
כֶּתֶר
וְנַפְשִׁי
גָּהֲרָה הָלוֹךְ וְהָעֵר
יְחִידָתִי. צְחוֹקָהּ
שֶל
הַמִּפְלֶצֶת הַדַּקָּה, אֲרִיאֵל
נִכָּר
עַכְשָׁו בְּפִי הַחַלָּמִישׁ:
צֶלֶם,
מַנְדָּלָה יְרֻקָּה, יוֹרֶה.
טַעַם
הַשָּקֵד בְּתֵל-אָבִיב.
[1] תעני
לו כעין הסערה -
איוב.
[2] "עבדי עבדים, עבדי זמן הם" שירו של רבי יהודה הלוי.
[3] .טרף טרף
ספורי יוסף.
[4] "עייפה בובה זהבה"
שיר ערש של מרים ילן- שטקליס.
[5] וארשתיך לי לעולם. מן הסדור, התפילה להנחת תפילין.
[6] מביטה נכחה , עד אפסי
ארץ
"וירא את השמיים והנה הם נכרים לו, ואל ארץ יביט והנה
היא זרה -
וילמד את- עיניו להביט נכחו, אל אפסי עולם, כאשר הביטה אליו כן דמות העלמה בשחר
ההוא." ח. נ. ביאליק, "מגילת
האש" , ספר השירים, הוצאת דביר עמ שפט.
וכן ראה
John
Milton / "Paradise Lost", Signet
Classic, pg. 7, lines 70-74:
Such place
Eternal Justice had prepared
For those
rebellious, here their Prison ordained
In utter
darkness, and their portion set
As far removed
from God and light of heaven
As from the
center (Earth) thrice to th'utmost pole.
[7] ראו: המיתוס
של Phillys.
[8]אריאל במיסטיקה
היהודית כנוי פיוטי לירושליים. השם האישי
של אחד משבעת רוחות המיים. The
Herarchie of The Blessed
Angels, 1635/ Thomas Heywood ב"גן העדן האבוד" של מילטון, אריאל
הוא אחד המלאכים המורדים. אריאל "ארי האש אשר רבץ על המזבח יומם
ולילה" מטונים של אש התמיד שבערה
בבית המקדש. ב"מגילת האש" של ח. נ. ביאליק. אריאל , ב"הסערה"
של שייסקפיר היא רוח אורירית, שפחתו הדמונית של פרוספרו, העוזרת לו לשלט בכוחות
הטבע לתכליתו של הטוב. היא בלתי נראית
ובעלת תכונת הגלגול. באחד מגלגוליה היא מופיעה כלילית, חציה אשה חציה צפור. אריאל,
דמותו של שייקספיר השפיעה על יוצרים מאוחרים יותר לזהות את השם אריאל עם הדמיון
השירי. ט.ס. אליוט קרא לחמשת שירי כריסמס שלו "שירי אריאל". סלביה פלאת
קראה לאחד משיריה וקבצי שיריה "אריאל".
[9] אסתר מן
התורה, מאיין? שואלת הגמרא במסכת חולין דף קל"ט
ע"מ ב , ותשובתה: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. ספר דברים פרק ל"א פסוק י"ח.
[10] מירה
Myrra במתולוגיה היוונית
שהפכה לעץ המור בעקבות אהבתה לאביה. ובנה אדוניס (=בעל), אהוב אפרודיטה (עשתרת),
נולד מן העץ.
[11] .."מה
יפית האביב" שיר של המלחין הרומנטי רוברט שומן.