וְאַתְּ פְּתַח לה פֶּתַח

על ספרה של המשוררת חוה פנחס-כהן - וחצי תאוותי בידו
06/05/2019 09:48:18

יש משהו אנליטי וגברי בשירה של חוה פנחס-כהן. כמו תלמיד חכם היא מפרקת לנו באמצעות מילים את רעיונות השיר ומהויותיו, זה מצד אחד; אבל מהצד האחר יש בה גם משהו בועט ומתגרה במסורת, משהו פרובוקטיבי שמבקש ממש לדרוך על כתבי הקודש מתוך מחאה פמינינית ברוח התפילין של יונה וולך, כלומר ללכת על הקצה ועם זאת להישאר בתוך המחנה. במתח הזה שבין התלמיד החכם, המתמיד של ביאליק, לאישה הפורצת גבולות, חיה השירה שלה.

 

בספר הזה "וחצי תאוותי בידו" יש המון מוטיבים נשיים של בית, בישול ועִרסול המבקשים להגן ולסוכך מפני החוץ הרע, הפוליטי והחברתי, ובעיקר לרתום את האינטלקט אל הרגש במטרה לחזק את מעמדה המעורער של האישה בעולם הגברי הקר והמנוכר. את צריכה, מבחינת המשוררת, להתגבר, לשון הגברות העולה – אם לעשות פרפראזה על משורר גברי כמו אצ"ג – כלומר להפוך לגבר. וחבל. ביום שההיבט הנשי, מבחינת המשוררת, יהא נון אישיו – דבר של מה בכך – דבר טבעי, או אז יצוץ ויבקע הפמיניזם האמיתי, והמצב שבין הגבר לאישה יהא שוויוני באמת.

 

ועד שהמצב האידילי הזה יגיע, אם יגיע, מוטב להתעטף ברחם השירים. שם המקום מוגן וחם ובטוח, ושם יש בית. כי במה נמתיק ימים אם לא בשירים, כפי שלימד אותנו מורנו ורבנו נתן זך. ואכן פנחס-כהן היא לא רק משוררת. היא פעילה קדחתנית כנמלה עמלנית ברפובליקה של המילים. בעבר ערכה את כתב העת "דימוי", ויש לה חיבה לפענוח ולפיצוח פואטיקות של משוררים כמו הספר שערכה על שירתו של ישראל אלירז המנוח, שבו היא מנסה להנהיר לה ולאוהבי השירה את שירתו הפשוטה והחידתית העובדת יותר ביחידת הדף והשורה מאשר ביחידת הבית או השיר הבודד, תוך שיחות איתו. פנחס-כהן קובעת נחרצות כי הוא אסכולה של איש אחד. הפוסקנות הרבנית הזאת יש לה מחיר בשירת פנחס-כהן עצמה, פעמים רבות היא נותרת שכלתנית ולא יוצרת מרחב אינטימי עם הקוראים.

 

אבל היומרנות גם עובדת לטובתה. כלומר פנחס-כהן היא משוררת מגויסת לטובה, שיש לה מה לומר על העולם ועל הספרות שבו. השירים בספר ארוכים, תיאוריים וסיפוריים ומודים, בהחלט מודים, שהדוברת אלינו אינה יכולה בלי גבר מחד גיסא, כלומר היא כמהה לנוכחות הגברית והמגע הגברי, ומאידך גיסא היא רוצה להיות ברשות עצמה, עצמאית, ולקבוע בהווייתה את קצב הדברים כדי להגיע אל האוטוביוגרפיה האמיתית ולא להסתפק ב"אוטופיקציה", זהו שם של אחד השערים בספר ובתוכו מחזור מרכזי הנושא אף הוא את השם הזה.

 

המשוררת בודה לעצמה ביוגרפיות, מנגידה ומנכיחה אותן באמצעות המקורות, מערבבת מציאות בחלום, וכותבת לנו סיפורים קצרים בבתים ובשורות קצוצות: "יש סוס של סָפֵק/ עליו אני רוכבת// כאשר אני מנסה להיזכר/ מדוע יצאתי לדרך –// איבדתי סֵפֶר/ עליי למוצאו." פנחס-כהן שייכת עדיין לשבט המאמין כי האמת הטוטאלית והגאולה השלמה נמצאות בספר.

 

הד של שני משוררים עכשוויים, גברים, מצאתי בספר הזה של פנחס-כהן. האחד לשירי המשפחה ההדוקה והקרובים המפורקים ממש באופן קובּיסטי באמצעות המילים והתחביר כמו אצל מירון ח. איזקסון וכן שירים דיכוטמיים הנושאים טון של שקלא וטריא, כלומר יש פנים לכאן ולכאן ואנו בצומת החיים. איזקסון הוא משורר שמבחינה דורית וגם הקשרית ותוכנית קרוב אל פנחס-כהן. שניהם שייכים לגל של משוררים דתיים שצץ ועלה כאן בשנות השמונים וביקש להתחבר לפואטיקה החילונית והחסכנית של דור המדינה שדוברה הראשי הוא כמובן נתן זך, הנה: "הקִרבה אל הקָצֶה/ מרחיקה אותי מהדרך.// מהקָצֶה, האמצע נראֶה כה רחוק/ כה נכסף כה תפל ומקהה שפתיים.// לנשוך לשון לדבֵּר מהקצה על התהום/ ולקבל הד: אהה הה יההוה אההוה." לאיזקסון יש ספר שירה הקרוי "משיכת הקָצֶה". פנחס-כהן יותר פרובוקטיבית ובועטת ממנו וסיום השיר עם שם ההוויה ההופך למילת קריאה יעיד על כך.

 

ואילו ההד השני הוא קול נשי העונה לשירה הרליגיוזית פנתיאיסטית של עודד פלד. זו השירה המרחיקה את האני הטורד באמצעות הרצון לִמְדוֹת (לשון מדיטציה) בטבע תוך הבטה בו וריחוק מהחיות המכוערות באמת, הלוא הן פעמים רבות בני האדם כמאמר המשורר נֹחַ שטרן. הנה: "מפגש שֶׁפֶךְ נחל והים מסיג אותו אחור/ שעה בה רוחות מזרח ומערב ואנפה אחת/ היא פושטת ומכווצת צווארה אל תוך גופה// ראיתי סתָו רוכב ערבות ומעמעם אורות/ לא היה שם מניין ועניתי אמן ואמן/ לתפילה שלא הגיע עדיין יומה/ וכבר דופקת על שער המים/ פֶּתַח נְקֵבָה קפוצת מבט/ וְאַתְּ פְּתַח לה פֶּתַח/ שְׁמַע לה לה לה". מאוד מזכיר את שירת פלד. רק כדי לסבר את האוזן לספרו האחרון של פלד קוראים "קשובים לציפור העולם". שוב פנחס-כהן יותר פרובוקטיבית וחצופה, מתגרה, עם הסיומת האירונית א-לה פאתוס באתוס של דוד אבידן העוברת מהמקורות "את פתח" ורמז לשמע ישראל למן פזמון לא מחייב של לה לה לה שכזה. עם זאת, יש כאן לא מעט שירי טבע פנתיאיסטיים שכאלה. ממש כאילו התיכו את שירת הפנתיאיזם האמוני של פלד עם שירת האוונגרד של היחיד הבודד, בחברה בכלל ובמשפחה בפרט, של איזקסון לשירה אחת בלוויית איזה טון פמיניני ופמיניסטי מורכב ופעמים מתגרה וחצוף.

 

בחלק השני של הספר יש שער שנקרא "וריאציות על רומנסות אבודות". פנחס-כהן השכלתנית במהותה מנסה כוחה ברומנסות. אלה רחוקות מהשירה המפוכחת, החופשית והאינטלקטואלית שלה. דווקא הניסיון לכתוב רומנסות אחרות, מפוכחות ומרוחקות, תוך שימוש במילים מלודרמטיות קונבנציונאליות היה יכול להיות מעניין, אבל שירים אלה נותרים בבחינת ניסוי כלים בלבד. תרגיל ותו לא. המחזורים האחרים חזקים יותר.

 

פעמים רבות שירתה של פנחס-כהן צריכה את מידת הרחבות כדי להגיע אל עומקים פואטיים. לא די לה בשיר הקצר. היא מתחזקת במחזור באופן קומולטיבי. כזהו המחזור על ציפורה לוריא המנוחה שהייתה אוצרת אמנות, מבקרת אמנות, מרצה לתיאטרון ופובליציסטית ישראלית, אשר פרצה דרך לאמנות נשים. פנחס-כהן מצליחה ליצור מחזור דיוקן חזק ואנליטי שלה תוך בחינת היחסים שבין הדוברת שבשיר לנמענת שלה ולחברה הסובבת.

 

אך הספר מתנמר פה ושם גם בשירים ליריים יפים ונקודתיים. כזה הא השיר "במקום הזה", שבו מצליחה המשוררת לתפוס באמצעות המילים בתנועה רגע פאר נדיר בהוויה: "משהו מהייסורים על פניו של הפסנתרן/ זרם אל אצבעותיו// ומשהו מִקֹּר הגלידים/ חזר אל פניו// כך היו פניו והקלידים של הפסנתר/ נחבטים ככנפיים אלה אל אלה/ עולם מלא כלוא/ בין הזרועות לחזה// עצמתי עיניי כדי להיות בין הזרועות/ במקום הנחבט הזה.", או שיר קצר חזק בעל ממדים ארוטיים מובהקים כמו "ענבל": "וידעתי יש מי שמעיר את הענבל/ הפנימי שעושה בי אדוות/ עד שאני זועקת לעזרה/ שלא ייבול ולא יידום// הענבל בימים אלה נסתר/ ללא פנים ללא פעמונים/ ורק לשונו גַּלְיָא."

 

לבסוף ראוי לציין לטובה את עריכת הספר על ידי העורכת לאה שניר והמשוררת עצמה. ישנה מקוריות רבה בחלוקת השערים ויפה הדבר שהשיר האחרון נושא ממש טון של תפילה אישית הקרובה לבשר. דווקא משוררת אנליטית ופרובוקטיבית בוחרת לסיים את ספרה בתפילה זכּה לרפואה שלמה, משהו אינטימי, חרישי ותחינתי.

 

וחצי תאוותי בידו, חוה פנחס-כהן, עורכת: לאה שניר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 82 עמ', 66 שקל

 

 


מכתב חדש
2 מכתבים ב-2 דיונים ל-"וְאַתְּ פְּתַח לה פֶּתַח":
וחצי תאוותו בידו
אביחי קמחי
06/05/2019 16:47:02
נשמע מרתק
יואב איתמר
07/05/2019 05:04:19