לא לסגור מעגל

רשימה אודות "מרי", מחזה מאת טל איפרגן בהוצאת "עמדה"
29/09/2019 12:18:05

"מֶרִי" הוא מחזה פיוטי הנושא את שם הגיבורה שלו. אבל מֶרִי הוא גם מרד בעברית. כנגד מה מורד הטקסט של טל אפירגן? כנגד האינוּת והארעיוּת של הקיום. שלד הנרטיב הוא כזה: מרי יוצאת לחפש אחר עקבות אביה הנעדר. כך היא זוכה להציץ במקצת אל עולמו החדש והזר של האב המותיר אותה מחוץ לתמונה. בדרך היא פוגשת את שחר, בעל דוכן בשוק, דמות רגישה ואידיבידואליסטית, ויחד, מתוך אהבה רגעית עזה, הם יוצאים להרפתקה לתור אחר האב הנעלם.

 

ככל שנרצה ליַפּוֹת בדברי נועם את ההוויה ואת המצבים, ליבתו של המחזה הזה היא החֶסֶר וההעדר מחד גיסא, והרצון הצנטרליסטי המעודן לעוד מאידך גיסא. עוד במובן שישימו לב אליי, שיראו אותי עירום וערייה עד לשד העצמות ולא אכפת לי. הדיאלוגים אינם ריאליסטיים. הם רמזניים, אניגמטיים, זה כאמור מחזה פיוטי.

 

מרי תצטרך ללמוד על בשרה שאין סגירת מעגל בחיים. מוטב לתאר אותם כפי שהסופר אלבר קאמי תיאר אותם: אבן שיש לגלגל אותה במעלה ההר ולדמיין שאתה מאושר וכאשר האבן מידרדרת שוב במדרון ואתה הולך אחריה ובאות אותן מחשבות לשם מה כל הסיפור הזה אם אין גאולה ואין תשובה, יש לשוב ולחשוב על הדרך כתכלית ולא על היעד.

 

זה חשוב כי לאבא של מרי וגם לשחר המסייע בעדה כביכול יש תשובות, ואפילו למפקח תחנת המשטרה, רפאל אטילס, המחפש את האב, יש תשובה. אבא שלה, מן המעט שאנחנו יודעים עליו, הוא כנראה בעל תשובה, הפך להיות אדם דתי, וגם שחר האהוב הוא איש מעין דתי בדרכו. לשניהם יש כבוד לדת ולחוקיה. שחר, למשל, מוכיח את מרי מדוע לא התלבשה צנוע באזור שבו הם הולכים לחפש את האב. הדת והממסד (מצוות, נישואים, משטרה) הרחיקו את האב וירחיקו גם את שחר.

 

למה זה חשוב? כי למרי אין תשובות. היא קרובה הרבה יותר לתפיסה של אלבר קאמי שמבחינתו נכון יותר לא להפסיק לשאול את השאלות מאשר לבוא לידי מסקנות. היא לא מוכנה לקבל על עצמה את התשובה ככה זה. רְאה וקַדש! ויש כאן אדם מורד קלאסי במקרה זה, או אם לדייק במקרה של מרי, אישה מורדת. לכן היא תחבור אל דמויות השוליים שנוצחו על ידי החיים ביתר שאת כמו למשל פאדי, שרת בתיכון בעל נטיות אמנותיות שמנגן על פסנתר; או אבידן, עוד שם סמלי, מפּוחן רחוב שיכור שהכיר את אביה וכנראה היה האחרון שראה אותו. הקלושרים האלה, על אף חוסר ההירואיות שלהם – הם הרי ויתרו על החלום בסופו של דבר ומרי לא – יעזרו לה בהבנת הדברים יותר מכל הממסדים.

 

מרי נעזבת פעמיים: פעם על ידי האב ופעם על ידי שחר העומד להינשא. עם זאת, מדובר בפירוש בבחירה שלה בדרך שלה. לאב היא אמרה בפירוש שאם הוא אב חלקי שילך ולא ישוב וגם את שחר היא משלחת מעל פניה בסופו של דבר. היא טוטאלית מאוד בהחלטות שלה. אי אפשר לומר שהיא לא מצטערת על הדברים בדיעבד. ועם זאת, היא לא סרה מן הדרך שבה בחרה, גם אם הדבר ייגמר בבכי. מי שבא רק לפעמים שילך ולא ישוב.

 

לאבא של מרי קוראים נדיב, אבל האם הוא באמת נדיב? אולי הוא חמקן שבורח מן ההוויה כי אין לו כוח להתמודד איתה. אולי הגרעינים שהוא נותן למרי הציפורית הם המעט שבמעט והם אינם מפתחות לעולמו? אולי זה שם אירוני. למרי קוראים מרי לא רק בגלל המרד אלא גם בגלל מרים, כן כן, זאת מן התנ"ך, אך במקום להשיט תינוק קטן בשם משה על היאור כדי להצילו ולהציל עַם, היא בוחרת להשיט את עצמה על נהר החיים, כלומר להתקיים מתוך העצב.

 

לפעמים, בגלל ההעדר ובגלל החסר, נדמה כאילו הדיאלוגים במחזה הם בעצם מונולוגים. כל איש מדבר בסופו של דבר אל עצמו, כמו שאמר פעם שייקה אופיר באחד ממערכוניו הנודעים: מונולג – איש אחד מדבר לעצמו, דיאלוג – שני אנשים מדברים לעצמם. יש פה אלמנט טראגי מובהק, הרי הילדה עצמה שבגרה, מרי, היא פרי פרידה ולא פרי אהבה, בין אביה לאימה.

 

במחזה יש גם יסוד רומנטי מובהק. מרי כאמור עומדת כל הזמן מול הצד החרדי, הממסדי הדתי, שמבקש למַשטֵר את האמונה. היא אינה מאמינה שאנשים מזדווגים כדי להביא ילדים אלא שהם עושים אהבה. היא רוצה לשתות יין בכוסות גבוהות ולא בכוסות פלסטיק; ולבסוף היא עומדת כנגד המִשטוּר של הרגש ובעד החופש המוחלט, חשיפת החזה באומץ למול החיים. היא נמשכת לשחר שהוא כאמור מכבד דתות ומסורות, אינו רוצה לוותר על הדיאלוג התמידי עם הממסד, כי הוא מאזן אותה, וגם כי ברגישותו ובאישיותו הוא מזכיר לה את אביה. יש פה מֵמד של דופליקציה – דומה בדומה יוסבר.

 

במחזה היפה והרגיש הזה, מרי של טל איפרגן היא צליינית חילונית רומנטית. היא מחפשת ומחפשת, במקרה זה את אביה, אבל בשבילה, להבדיל משחר שהוא איש של פשרות ומקבל עליו את הדין, הדרך היא העיקר. החיפוש הופך מטרה והדרך היא אפוא אינסופית, כל זמן שהיא חיה כאן ונושמת. כלומר, להתאהב בַּבּלתי אפשרי, לחפש את הבלתי מושג, לא לסגור מעגל, כי חיים סגורים ולא חידתיים בלא ייסורים מה הם שווים? איך אומרים הסינים כשהם רוצים לקלל אותך, שיהיו לך חיים מעניינים. מבחינת מרי תחת כל שכבות היגון זאת ברכה ולא קללה, כי מרי באנגלית זה גם עליז, שמח.

 

"מרי", טל איפרגן, עריכת שירי המחזה: רוני סומק, ייעוץ ספרותי: אלי אליהו, ניקוד השירים: ציפי הראל, אחרית דבר: מאיר גן-אור, תודות: אריה רובינוביץ ושי נצר, הוצאת "עמדה", 81 עמ', 58 שקלים

 

 

     


מכתב חדש
0 מכתבים ב-0 דיונים ל-"לא לסגור מעגל":