אֵינִי בָּטוּחַ בֶּהֱיוֹת מְשׁוֹרֵר, בֶּהֱיוֹת מִי, עַל אַף תְּשׁוּקוֹתַי הַזָּרוֹת,

כִּי יֵשׁ הַדְּבָרִים עַצְמָם,

וְכָל אֵימַת שֶׁאֵינִי כָּרוּךְ אַחֲרֵיהֶם – הַקְּרִיסָה בּוֹא תָּבוֹא.

הַקְּרִיסָה הַקַּיְּמָנִית,

קְרִיסַת נֵר הַתָּמִיד לַהֲוָיָה טְהוֹרָה.

לְעוֹלָם בַּנִּתְבָּעִים.

אֲנִי מְחֻיָּב לְעוֹלָם וָעֶד. כְּמוֹ חֹק טֶבַע, כְּמוֹ צַו קָטֵגוֹרִי,

אֲבָל רַק כְּמוֹ, כִּי זֶה אֲנִי,

וְלֹא חֹק וְלֹא צַו.

כְּמוֹ גּוּף הַמְחֻיָּב לְקִיּוּמוֹ שֶׁל גּוּף חִיצוֹנִי כְּדֵי לְהַכִּיר בְּגוּפוֹ שֶׁלּוֹ,

כְּמוֹ שְׂדֵה מְשִׁיכָה מֻחְלָט,

אֲבָל רַק כְּמוֹ, כִּי זֶה גּוּפִי הַנִּמְשָׁךְ,

וְלֹא גּוּף וְלֹא שָׂדֶה.

לְעוֹלָם עִם הַפָּנִים לַמַּמָּשִׁי. יָדַיִם לוֹפְתוֹת בְּצַוְּארוֹן הַנְּשִׁימָה –

אֶל הַמְחֻיָּב,

אַנְקוֹלִים בַּסַּרְעֶפֶת – אֶל הַחוֹבָה.

לְעוֹלָם עִם הַפָּנִים לַמַּמָּשִׁי, תָּמִיד לִצְעֹד אֶל אַחַת מִשְּׁתַּיִם:

לְעַמְעֵם בְּחַלּוֹנוֹת וְלִבְרֹא חוּץ,

אוֹ לִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִבָּרֵא פְּנִים.

לֹא, זֶה אֵינוֹ מָקוֹם לִמְנוּחָה. אוּלַי לַעֲצִימַת עֵינַיִם, אוּלַי לְנֶחָמָה,

אַךְ לֹא לִמְנוּחָה.

אָמְנָם יֵשׁ וַאֲנִי הַדָּבָר עַצְמוֹ,

אֲנִי חֹק, אֲנִי צַו, אֲנִי גּוּף, אֲנִי שָׂדֶה.

אָמְנָם יֵשׁ וַאֲנִי נֵר תָּמִיד,

יֵשׁ וַאֲנִי הֲוָיָה טְהוֹרָה.

עַל כֵּן לְכָל הַיּוֹתֵר אֲבַקֵּשׁ לִהְיוֹת שִׁירָה.

​