משורר הנוף והיומיום

על ספר שיריו של אליעז כהן "מזמור ליום חול" בהוצאת הקיבוץ המאוחד
26/04/2021 09:43:03

אליעז כהן (1972) הוא משורר ופעיל חברתי למען השלום בדרכו הימנית משנות התשעים ואילך. הוא-הוא הרוח החיה, אם כי לעתים נוטה הוא להיסתר, בכתב העת "משיב הרוח" שצץ כאן בשנות התשעים של המאה העשרים, כאשר תלמידי הרב קוק על כל נספחיהם חדרו לעולם הספרות בכלל ולעולם השירה בפרט. כהן הוא פעיל למען קירוב לבבות בין יהודים לערבים והוא חבר קיבוץ כפר עציון. לא הייתי מזכיר זאת אלמלא היה לדבר קשר ישיר ועקיף לשירתו.

 

עד כה פרסם שישה ספרי שירה שזכו לתשומת לב ציבורית בעיקר בשל פעילותו החברתית. תוכלו לראותו מבליח בתוכניות אקטואליה שונות, מסביר לנו דבר-מה על אנשי רוח, משוררים וסופרי עבר שהיה מקורב אליהם; או מרצה את משנתו המוצדקת שלא כל המתנחלים מבקשים את כיבוש הארץ בכוח תוך סילוק האחר.

 

כעת הוא מוציא ספר שירה חדש בשם "מזמור ליום חול" בסדרה חדשה לשירה של "הוצאת הקיבוץ המאוחד" בעריכתו האמונה של ארז שוייצר שהוציאה כבר ספרים משל אורלי עסיס, יעל סטטמן וישראל נטע. שירת כהן – אליה וקוץ בה. אפשר לומר בבטחה עליה שהיא חזקה בקונספט ובתחום הכוונות, אבל בתחום השיר הבודד לעתים כך ופעמים אחרת. ואכן הקובץ הזה ערוך לעילא על פי השערים, שאפּו למשורר ולעורכו, אבל יש בו שירים חזקים ושירים סתמיים הנוטים אל הבנאלי.

 

הנה דוגמה לשיר חלש מתוך השער הראשון: "איש נימול", שנכתב בעת מסע זהותי לגרמניה ב-2017: "כשהרגשתי שאני כבר קרוב מאוד / (כמעט חלק מהמשפחה) / בלי מחיצות ובלי מי ומה, / דיברתי עם ננה ואינה / על אימהוֹת, על אבות, על מלחמה". זה כל השיר. מאכזב ביותר. כל החומרים הקונפורמיים של הישראלי מצויים כאן לעייפה ואפילו ללא שום הברקה סמנטית.

 

לעומת זאת, השיר "דְּבַר המִדבָּר", שיר כמעט באותו אורך, מתוך השער האחרון "בלא חציצה ובלא הפסק", הוא מקורי ומעניין. הנה: "צֵא מן המיטה, / אתה ואשתך וכל זַרְעִיּוֹתֶיךָ, / הֱיֵה בּי נקודה / בִּכְנַף הרוח. / בּצֵל דבּשת ההר יוכל לנוח / מקל הנדודים / (בו מדדתם סבל ותשוקה יחדיו) // צֵא מן המיטה / ובוא בַּעֲפָרִי אֵלַי". זה שער שבו מנסה המשורר להתחבר לוויטאליות שבעולם והשורות כאן הרבה יותר מקוריות ומעניינות.

 

לְמה כוונתי כשאני אומר כי כהן חזק יותר בתחום הקונספט? השער היפה והמקורי ביותר בעיניי בספר הוא "משירֵי שבעה רועים". בחלק זה של הספר מצויים שבעה שירים חזיוניים אינטימיים שבהם באים להתארח שבעת גדולי האומה בסוכת הנפש, שלעתים מרוממת ולעתים היא נופלת, של כהן. בכל שבעת השירים הללו הנקשרים הקשרית, אין אפילו שיר אחד חלש בעיניי והם מעצימים זה את זה.

 

נזכיר מי הם האושפיזין: שלושת האבות (אברהם, יצחק ויעקב), משה רבנו ואהרן, יוסף בעל החלומות ודוד המלך. הנה השיר היפה על דוד שיש בו כמובן מן היסוד הביוגרפי הארס-פואטי:

 

"ידעתי שדוִד בחצות יבוא, רק לא / ידעתי כיצד. דוִד, פעמים מֵשים עצמו עני / פעמים מלך, פעמים נער רועים מרקֵד / פעמים זקֵן נרעָד. וכדוד כן תהילותיו: / פעמים כל העולם בכף ידו, אויביו בכלל, / ופעמים תפילת-עַרְעָר, ציפור-על-גג, לבו בקִרבּו / חלל / בדיוק בחצות היה הדבר. דוד נכנס, / אדרתו מכסָה את פניו, כמו מפני שאול עודנו נָס. / סוד אחד, אותו ביקש לחלוק עמי, באוצרותיו כּמס. / קרב אליי, בעיניו כל הצבעים כולם, סכר / עינַי ופי ורק אמר: / שיוויתי ילדוּתי לנגדי תמיד, שיוויתי ילדוּתי, / לכן מימיני בּל אֶמּוֹט, ומשמאלי – ממי אפחד? / ואני ידעתי כי צבעֵי עיניו כבר בעיניי / ולבו, לב המשורר, בין צלעותיי / וילדוּתי, וילדוּתו / חיה עמי לעד" (ידעתי שדוד בחצות יבוא).

 

ואם בקונספט עסקינן, הרי שגם המחזור "אהבה בגן" (שבעה פרקי שיר ל"גן שיר השירים") הוא יפה להלל בעיניי. "גן שיר השירים" היה גן בוטני ובו סלעי ענק, אשר שימש גן אוהבים לחלוצי כפר עציון הישנה. בשובם של הבנים הם ייסדו מחדש את הגן. כלומר התחושה הכללית היא במקרה של כהן, שכאשר יש לו קונספט עליו יוכל לשורר הוא נחלץ מתהומות הבנאליות הקונפורמיות.

 

הנה ציטוט של שלושת החלקים המסיימים את המחזור: (ה) – "גבולות ממלֶכֶת אהבתנו אינסופיים / וגם ברורים מאוד: / לוּלים מקַרקְרים מצד צפון, / הדשא הגדול מושך אל ים, / כרמי הוואדי מפתים מן המזרח / וכל הברכה נפתחת אל העמק, אל תימן". (ו) – "ארבע עונות אהבתנו נצבעות מן הפרחים: / לובֶן החצב האֱלוּלי, / צְהוב החלמוֹנית של פֶּתַח-חורף, / סָגול הָדוּר של אירוּס הַנִּסִּי הניסָני / עם כְּחול הקיץ אשר לַבּרקנים. (ז) –  "ראי, עכשיו יורדים לכאן הנערה ונער, / גמישים, שזופים, יפים / ממני וממךְ. / אל חֵיק איילת ויעל באים עם שחר, / אֶל סוד הגן, מן המגילה ההיא / אֱלֵי סודֵךְ".  אין ספק כי בחלק (ז) של המחזור מהדהדים הנערה והנער מ"מגש הכסף" הנודע של נתן אלתרמן, אבל לא בהקשר לאומי קודר ומחנך, אלא בהקשר רומנטי אהבהבִי, נופי, ארצישראלי.

 

לדעתי, לכהן אסור בשום פנים ואופן לברוח מהיותו משורר אישי-חברתי, וכשהפוליטי היומיומי פולש אל שירתו פעם אחר פעם הוא דווקא מיטיב עימה. לפעמים נדמה לקורא השירה המיומן שכהן ממש מתנצל על הפלישה הפוליטית היומיומית הזאת שנתפסת בעיניו באופן שמרני כלא מספיק שירית ורוחנית, ולא כך היא. דווקא שם – צצה מקוריותו ועוצמתו הפואטית.

 

אני חושב שדווקא בספר החדש הזה, שהוא מוצלח במהותו, נטש מעט כהן את החיפוש הרוחני בכתבי הקודש, חיפוש הטראנסצנדנטי הזקוק לתמיכה בספרים, ופנה לנוף ולאדם באופן שגרתי, וזה יפה. ראוי לציין ששירי ההבטה בנוף שלו ושירי הילדוּת שלו שבתוך הנוף יש בהם מן היופי הרב. יוצא אפוא שלפנינו משורר ראוי ביותר שבהחלט כדאי לקרוא בספריו ולעקוב אחר שירתו שיודעת עליות ומורדות, אבל שומרת בדרך כלל על רמה.

 

נדרשת אצלו פחות יומרנות שאפיינה לצערי את ספריו המוקדמים לא אחת וכאן היא מתעדנת. כי כהן במהותו איננו משורר פואמטי של ריתמוס הרחבוּת ואף לא משורר לירי של שיר בודד זכיר כזה או אחר, אלא הוא משורר קונספט של נוף ויומיום. כלומר פחות הרמזי "הללוהו" מוזמנים למיניהם ויותר חוויות ומטאפורות מקוריות מן היומיום הנקשרות לנושא ייחודי והשיר יוצא נשכר ונהדר.

 

אליעז כהן / מזמור ליום חול / עורך: ארז שוייצר / הוצאת הקיבוץ המאוחד / 79 עמ' / 72 שקלים

 

 


מכתב חדש
1 מכתבים ב-1 דיונים ל-"משורר הנוף והיומיום":
מאמר מעמיק ומחמיא
ארלט מינצר
27/04/2021 00:10:18