מתוך "נקישות ורמזי אור – מדינת ישראל נגד נח שטרן"

קטע מן הרומן ושיר של נח שטרן
02/09/2010 16:36:26

מתוך המחברת של נח שטרן:(*)

רמז אור, פנס גדול, ודאי מסריח שם בתוך הדוּד, מחניק. לא להוריד שם את הבֶּרֶט – לצאת בסוף אל החבית השמאלית, לשים בפנים ולהעמיס על הכתף – אין הבדל באיזה צד נושאים את החבית – לעבור ליד בית-הכבוד שאינו בשימוש – מימין לו – לצאת מבעד לפרצה בגדר-התיל. להמשיך במדרון עד למול בית האבנים – המועדון – זה שליד צריפי. שם להוריד. לחזור דרך הפתח הגדול בגד התיל – להמשיך ללכת עד קרוב למַתְבֵּן. להיכנס מאחורי המַכְבֵּשׁ. להצטרף.

א.     שלוש נקישות לגשת מייד.

ב.      לעשות הכול עד המתבן.

ג.       בערך בארבע אני אישן. בינתיים לכוון את השעון המעורר לשעה שלוש.

ד.      לגשת גם אם יצעק למראי!

הרשימות האלה נשארות בחדר. בחוזרי לשכב לישון עד לשעה שבע. בשבע להתלבש וללכת לחדר-האוכל. בגדיי שייקרעו או יתלכלכו – להחליף. הבגדים הקרועים או המלוכלכים לסלק מהחדר – לזרוק אותם לתוך בית-השימוש שלא עובד. לבוא לחדר-האוכל. בחדר-האוכל יידעו שההוא נעלם.

אם ידברו על-כך בחדר-האוכל, אני אגיב בתימהון. לא להראות דאגה להיעלמו. אם יהיו חיפושים אחריו, גם אני אשתתף כדי למצוא אותו. לא לנסוע ביום ראשון לפני הצהריים העירה. רק אחרי הצהריים לנסוע. לבקר ב'אחיאסף' ואצל יהושע בר-יוסף. לעזוב את הקיבוץ הזה למראית עין. בחוזרי מהעיר אחר הצהריים, להודיע לרבינוביץ שאני עוזב בהחלט ביום שני. עד אז הם בטח ימצאו. במקרה של חקירה לענות על שאלות. במקרה זה להגיד שהייתי כל הזמן בחדר. לא לדבר אפילו על יציאה לבית-שימוש. (אפילו אם השכנה תגיד אחרת.) לתת לדברים לקרות לבד.

נכון. אם ישאלו על האור שדלק אצלי, אגיד שקראתי כל הזמן. לא לשאול בכלל על חקירה רצינית – לחכות ולראות! כשאקום בשלוש, לא אשמיד רשימות אלו. זה כל מה שיש לי. לא להשמיד אותן גם אחר כך. לא לנוח בדרך. אם ישאלו אותי לשריטות שאולי תהיינה, להגיד שנפלתי על חוטי-תיל ליד המחסנים – פה.

החקירה אחרי המקרה תהיה קשה – ממושכת, שתהיה קשה וממושכת. אם ייפול החשד עליי – נו, סוף-סוף לזה אין תשובה. המשטרה תעשה חיפוש אצלי בחדר. לא לדבר על זה שהרגשתי פעם רע אחרי שישבתי עם האיש הזה לארוחה. אם מישהו יספר שאני דיברתי על מקרה כזה, אענה שאינני זוכר דבר כזה. אם ישאלוני בנוגע לזה, אענה שלא היו יחסים מיוחדים בינו לביני. הם ידברו על זה שעקבתי אחריו. אני אטען: "לא נכון – לא עקבתי אחריו."

שאלה: "האם אתה זוכר שהיה לך פעם איזה עניין שהוא עם האיש הזה?"

תשובה: "לא!"

פתחתי את המחברת – רמז-אור...

בלילה, אמש, כשעבר זמן המועד, עלה על דעתי... "פוטער געווארן פון אַ מיאוסע שטיקל ארבּייט." (התפטרתי מחתיכת עבודה מאוסה), שתיקנתי מייד ל"ביידע זענן זֵי אַ מיאוסע שטיקל ארבּייט" (שניהם ביחד הם חתיכת עבודה מאוסה) – ובא אישור מרמז-אור. (וגם נקישה הייתה? – אינני זוכר עכשיו).

 

 

עמק הנִצים/ נח שטרן

  

כְּגִצִּים דֵּהִים הַנִּשָּׂאִים מִתַּבְעֵרָה,

כְּפִתִּים זְהוּמִים שֶׁל קֶצֶף, תְּלוּשִׁים מִיָּם בִּסְעָרָה –

צָפִים עוֹפוֹת-הַטֶּרֶף בְּעֵמֶק הַנִּצִּים.

 

זוֹ שַׁלְוָתָם אוֹרֶבֶת בְּעַקְשָׁנוּת-חֵמָה,

אֵין-נִיד כַּנְפֵיהֶם טָבוּל בְּמַשְׂטֵמָה –

לָעֵמֶק, בְּלִבּוֹ תְקוּעִים הֵם כְּחִצִּים.

 

הָעֵמֶק הוּא עַתִּיק וּמִתְגַּוֵּן בֵּין הֶהָרִים:

דֵּהוּת מִדְרוֹן-שִׂיחִים וְהָאִילָנוֹת לַחִים-פָּרִים;

בְּלֵב צִמְחִיָּה צְמוּקַת זִקְנָה – גּוּשֵׁי-עַלְוָה הַנִּגָּרִים.

 

קַדְמוּת-הָעֵמֶק זוֹחֲלָה אֶל כָּל צוֹמֵחַ, אֶל כָּל סֶלַע:

חוּם-טֶרֶשׁ, דְּמִי-שְׁמָמָה עוֹלִים, לִכְבֹּשׁ אֶת אֵלֶּה וְאֶת אֵלֶּה,

מִמְּצוּלַת דְּמָמָה כְּלוּאָה בֵּין הֶהָרִים.

 

וְעַתִּיקִים כְּמוֹהֶם, אוֹ עַתִּיקִים מֵהֵמָּה,

עוֹפוֹת-הַטֶּרֶף רוֹחֲפִים בְּלִי נִיעַ בִּכְנָפֵימוֹ:

שְׁחֹרִים – חוֹרֵי שִׂנְאָה בְּלֵב כָּל הַפּוֹרֵחַ.

 

הַאִם אֵינָם שְׂרִידִים מִתֹּהוּ קַדְמוֹנִי –

הִשְׁאִירָה יַד אֱלֹהַּ בְּסוֹד שֵׂכֶל רִבּוֹנִי,

אַיֵּם עַל כָּל הַיֵּשׁ בְּרֶמֶז כֹּחַ לְהָרֵעַ.

 

שְׂרִידִים מִתֹּהוּ, מִתּוֹכוֹ תֵבֵל-עָמָל יָפָה פֹּה קָמָה;

וְהֵם אִיּוּם מַזְכֶּרֶת תֵּבֵל כִּמְעַט נָשַׁמָּה –

אֵימַת נִצִּים דְּמוּמָה בְּעֵמֶק מִזְדָּרֵחַ!



(*) "נקישות ורמזי אור – מדינת ישראל נגד נח שטרן" מעמיד במרכזו משורר מקולל ואת הסתבכותו בפרשיית ניסיון-רצח ומשפט פלילי בעקבותיה. התחנות האחרונות בחייו היו כלא רמלה ובית-חולי-הרוח בבת-ים.

הרומן קורע לפתקים את חייו השסועים ממילא של המשורר, איש מוכשר מאוד וחריג בחברה סגורה ומתנכרת, שדמותו הספרותית מבוססת על חייו של נח שטרן בעשר שנותיו האחרונות 1960-1950, שנים קשות בארץ ושנים קשות לו כאדם.

קרעי-חייו של המשורר נפרשים בפרקי סטקאטו קצרים המחולקים לנקישות ולרמזי-אור – קולות ומראות ששמע וראה, ואשר הכתיבו לו את מחשבותיו ומעשיו. נקישות ורמזי-אור אלה מובילים את הגיבור אל סופו הטראגי הבלתי-נמנע.

 


מכתב חדש
0 מכתבים ב-0 דיונים ל-"מתוך "נקישות ורמזי אור – מדינת ישראל נגד נח שטרן"":