מסדה

פרק ראשון
24/07/2011 22:41:05

את "מסדה" פרסם יצחק למדן ב-1927, בהיותו בן 28. יצירה זו נקראה ונלמדה רבות לא רק בישראל אלא גם ואולי בעיקר בקרב התפוצות בגולה.

ברוך קורצווייל במאמרו "התודעה ההיסטורית בשירי יצחק למדן" (מתוך "בין חזון לבין האבסורדי", בהוצאת שוקן), מציין כי בשירת למדן האני הפרטי הוא לעולם תשקיף של גורל האומה כולה. גורל זה, ייעוד זה, נושא ברכה וקללה גם יחד ואין מנוס מפניו. הייעוד מקורו קודם-כול בעבר הנחווה מחדש ומקבל משנה תוקף, הווה תמידית בהוויית הפרט, ולפיכך כל שירתו של למדן "היא וידוי על המאבק הנפשי הבלתי פוסק הזה שבין האני של המשורר ובין הכורח ההיסטורי, החוקיות האימאננטית שבתולדות עמו". מאידך, לפי למדן "חשיבות נודעת לנו רק במידה שאנו יודעים לחיות ולהחיות גם את נטל העבר".

קורצווייל מוסיף ומסביר כי אצל למדן, כמשורר מודרני, מצד אחד נוכח במלוא תוקפו המיתוס הלאומי שמימים-ימימה, ומאידך "אפילו האנאלוגיות ההיסטוריות המעניינות ביותר אין ביכולתן לגשר על פני תהומות, שלמרות הכול מפרידות בין העבר ובין ההווה. בין אז ובין היום פעורה תהום של משבר אמונתי שהוא שונה שוני פינומנאלי מהמשברים שידעו כתבי הקודש וגדולי הרוח היהודית עד לסף התקופה המודרנית. שונה הוא מאבקו של 'העלם בהיר העיניים' ב'מגילת האש' מנפתוליו של יונה או עמוס על ייעודם... בניגוד למקונן במגילת איכה מספרת שירתו גם על תהליך ההתנוונות, הנאחז באלוהות הנסחבת לתוך מחזה התמוטטות העולם, תחת לגאול אותו. בדומה לזה, שירתו של למדן מבשרת את הייאוש לא פחות משהיא מגשרת את האמונה".

 

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

פָּלִיט

 

א. הֻגַּד לִי

 

בְּלֵיל-סְתָו, עַל מִטַּת-נְדוּדִים, הַרְחֵק מִבֵּית-מוֹלֶדֶת הָרוּס,

אִמִּי מֵתָה עָלַי;

בְּעֵינֶיהָ דִּמְעָה אַחֲרוֹנָה קָפְאָה בְּלָחֳשָׁה בְּרָכָה גֹּוַעַת לִי,

לִפְנֵי צֵאתִי לְמַעַרְכוֹת שָׂדוֹת רְחוֹקִים, זָרִים

וְתַרְמִיל-צָבָא עַל שִׁכְמִי מֵעִיק...

עַל דַּרְכֵי-אוּקְרַיְנָה סְמוּרֵי-קְבָרִים וּמְזֵי-מַכְאוֹב

אָחִי נוּגֵה-הַמֶּבָּט וּבַר-הַלֵּבָב שָׁדוּד נָפַל

וְלֹא הוּבָא לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל.

אַבָּא – יְחִידִי נִצְמָד לַמְּזוּזָה הַמִּתְפַּלֶּשֶׁת בְּאֵפֶר הֶחֳרָבוֹת

וְעַל 'שַׁדַּי' מְחֻלָּל בַּדָּד יִדְמַע תְּפִלָּה.

וַאֲנִי –

בְּעוֹדִי מְחַשֵּׁק אֶת נַפְשִׁי הַמִּתְפּוֹרֶרֶת

בְּחִשּׁוּקֵי-אֹמֶץ אַחֲרוֹנִים

בָּרַחְתִּי עִם חֲצוֹת לִסְפִינַת גּוֹלִים

לַעֲלוֹת מַסָּדָה.

 

הֻגַּד לִי:

נֵס-מֶרֶד אַחֲרוֹן הוּנַף שָׁם

וְתוֹבֵעַ מִשְּׁחָקִים וָאָרֶץ, אֵל וְאָדָם:

'שִׁלּוּמִים!'

וְעַל לוּחוֹת-סְלָעִים צִפָּרְנַיִם עַקְשָׁנִיּוֹת

חוֹרְתוֹת בְּשׂוֹרַת הַנִּחוּמִים;

מוּל גּוֹרַל-דּוֹרוֹת אוֹיֵב

חֲזֶה-קֶרִי בִּשְׁאָגָה הֻבְלַט שָׁם:

'רַב!

אָנֹכִי אוֹ אַתָּה!

פֹּה מִשְׁפָּט אַחֲרוֹן יַחֲרֹץ

הַקְּרָב!'

 

הֻגַּד לִי:

בֵּין חוֹמוֹת מַסָּדָה מִתְהַלְּכִים נְבִיאִים

מְנַבְּאִים גְּאֻלָּה,

וּבְאָהֳלֵי מִשְׁכָּן, בֵּין הַסּוֹלְלוֹת, כִּתּוֹת לְוִיִּים

רַנִּים 'לַמְּנַצֵּחַ',

וְהֵד מָחָר לָמוֹ יַעַן

'אָמֵן, סֶלָה!'

שָׁם פִּרְחֵי-כְּהֻנָּה מִפִּסְגַּת-חוֹמָה

אֶל שַׁחַק-לַיִל, מְיֻתָּם, עָגוּם,

זְרוֹעוֹת רַחֲמִים יוֹשִׁיטוּ וּמִתְפַּלְּלִים

לְמִלּוּא יְרֵחוֹ פָּגוּם...

 

הֻגַּד לִי:

עַל רָאשֵׁי הַלּוֹחֲמִים

שְׁכִינָה רוֹעֶפֶת-כִּפּוּרִים יָרָדָה,

וּמִבַּעַד לְמָסָךְ-בָּאוֹת עֵין-שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה צוֹפָה

וּמַשְׁגַּחַת עֲלֵי מַסָּדָה.

 

 

 

ב. אֵל נָקָם

 

פָּגַע בִּי רֵעַ אֶחָד בְּבָרְחִי, קָרָא בַּחֲשֵׁכָה לִי: בְּדָיָה – מַסָּדָה,

מוֹקֵשׁ חָדָשׁ אֲשֶׁר טָמַן הַגּוֹרָל בְּצַחֲקוֹ לִשְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה;

הוּצְקָה הַקְּלָלָה בַּדָּמִים וְשֶׁמֶן הִיא לִפְתִילַת-קִיּוּמֵנוּ

וְלֹא תִּבְעַר הַפְּתִילָה בִּלְעָדֶיהָ, גַּם בְּמַסָּדָה לֹא תִּבְעַר בִּלְעָדֶיהָ...

וְאָנָה תִּבְרַח עוֹד וְצֵל-הָאֵימִים בְּךָ מְחֻבָּר

כִּמְחֻבָּר הָרֹאשׁ לַכְּתֵפַיִם וּמִמְּךָ אֶת אָפְלוֹ הוּא יוֹנֵק?

וְאֵיךְ תַּעֲזֹב מֵאַחֲרֶיךָ אֶגְרוֹפֵי-הַקְּבָרִים הַנִּקְשִׁים,

שֶׁקָּפְאוּ בְּזַעֲמָם מוּל לָשׁוֹן שְׁלוּחָה, מִתְגָּרָה

מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק?

מִי יִקֹּם דַּם אַחִים וַאֲחָיוֹת, דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים,

שֶׁסָּבְאָה אֲדָמָה כְּיַיִן וְלֹא הֱקִיאָתַם הַנּוֹאֶפֶת?

אֵין דֶּרֶךְ. אֵינֶנּוּ! – יִשְׁאַג גַּם חָלָל רֵיק וְאִלֵּם.

יַבֶּשֶׁת, יָמִים וּשְׁחָקִים עָלֵינוּ הַמְּעַטִּים קָשָׁרוּ

וְכָל הָאֵלִים וְהַשְּׂטָנִים עַל כְּתָב זֶה הַקֶּשֶׁר חָתְמוּ,

בְּדָמֵינוּ חָתָמוּ.

לְאֵל אֶחָד עוֹד תֻּשָּׂא עֵין-יִשְׂרָאֵל דּוֹמַעַת אֲבַדּוֹן: –

אֵל נָקָם!

בֹּא, רֵעַ, וְנַעֲבֹד בֶּאֱמוּנָה לָאֶחָד אֲשֶׁר עוֹד יַאַסְפֵנוּ.

יָרַד לַיְלָה כָּבֵד עַל עוֹלָם – בֹּא, נַחֲנִיק אֶת שֶׁמֶשׁ מָחֳרָתוֹ

בְּעוֹדוֹ בְּחִתּוּלֵי-דִמְדּוּמָיו, לְבַל יְפַיְּסוֹ בִּבְקָרִים חֲדָשִׁים!..

נָטָה מִמַּסְלוּלוֹ הָעוֹלָם – הָבָה נִצֹּק הַמְּבוּכָה בְּדָמָיו,

לְמַעַן יָחֹג וְיָנוּעַ כַּשִּׁכּוֹר וְלֹא יִמְצָא מַסְלוּלוֹ עוֹד עַד-נֶצַח!..

נְסַבֵּך אֶת רֶשֶׁת אָרְחוֹתָיו עֲדֵי תֹּעֶה, אֵין-אוֹנִים,

פָּצוּעַ יִפֹּל וְאֻמְלָל, וְיִכְאַב כָּמוֹנוּ, כָּמוֹנוּ!

הִנֵּה פֹּרְשָׂה טַלִּית אֲדֻמָּה – כְּתֹנֶת-פַּסִים חֲדָשָׁה,

רְקָמוּהָ כֹּהֲנֵי הָעוֹלָם וּנְבִיאָיו לְחַג אָשְׁרוֹ, לְמָחָר.

בֹּא, נִתְעַטֵּף בְּטַלִּית זֹאת אֲדֻמָה וְנַסְתִּיר תַּחְתֶּיהָ

מַאֲכֶלֶת הַנָּקָם.

רְחָבָה הַטַּלִּית וּגְדוֹלָה, נִתְעַטֵּף וּנְעַטֵּף בָּהּ הָעוֹלָם,

נְעַטְּפוֹ, נְחַבְּקוֹ בְּאַהֲבָה, בְּאַהֲבָה, וּבְחַבְּקֵנוּ –

נִנְעַץ הַמַּאֲכֶלֶת בְּבִטְנוֹ הַצָּבָה מֵרֹב זְלוֹל בְּשָׂרֵנוּ,

וְטָבַע בְּדָמָיו עֻבַּר-אָשְׁרוֹ בְּעוֹדוֹ בִּמְעֵי הָאֳפָקִים!

אֵל נָקָם – אֶחָד הוּא הַסּוֹכֵךְ עוֹד בִּכְנָפָיו עָלֵינוּ,

בְּהִתְקָרַח רֹאשֵׁנוּ הֶעָיֵף מִכָּל צֵל וּמַחֲסֶה,

בֹּא, נַעֲרֹךְ לוֹ מִזְבֵּחַ וְנִהְיֶה כֹּהָנָיו בַּקֹּדֶשׁ –

זֹאת תְּעוּדַת כָּל בָּחוּר-בִּיהוּדָה בִּשְׁאֵרִית אַחֲרוֹנָה!

וְאַל תִּשָּׂא עֵינֶיךָ לַכָּזָב הַמֵּאִיר מֵרָחוֹק וּמַתְעֶךָ.

אַל תֵּלֵךְ! כָּזָב – מַסָּדָה!

 

 

 

ג. הַמָּסָךְ הָאָדֹם

 

קָרָא לִי רֵעַ שֵׁנִי בְּבָרְחִי: עֲצוֹר בְּךָ! אָן תֵּלֵךְ, הַבּוֹרֵחַ?

שֶׁקֶר מַסָּדָה! רַק מִתְיָאֲשִׁים עֲיֵפִים וּנְבוֹכִים בָּדוּהָ,

מֵאֵין כֹּחַ הַחֲזִיק בַּמְּשׁוֹטִים וַחֲתוֹר בְּסַעֲרַת הַלַּיְלָה

אֶל חוֹפֵי-הַבֹּקֶר הַמְּחַכִּים לִסְפִינַת הָאָדָם הַטְּרוּפָה.

מַה חשֶׁךְ? זֶה יָרַד לַיְלָה לְכַסּוֹת עַל פֶּגֶר הָעוֹלָם הַיָּשָׁן.

מַה סַגְרִיר? זֶה יִשְׁלַח פָּרָשׁ-מָחָר בֶּן-חוֹרִין פִּגְיוֹנֵי בְּרָקָיו

בִּדְרַקוֹן-תְּמוֹל מַחֲרִיד אֶרֶץ בְּרַעֲמֵי-שְׁאָגָה אַחֲרוֹנִים.

הָהּ, מִתְיָאֲשִׁים רְפֵי-יָדַיִם לְהָרִים בִּתְרוּעָה אֶת כּוֹס הָעוֹלָם

בְּחִנְגַּת קְרָבוֹת גּוֹאֲלִים וּבְמִשְׁתּוֹת עֶרֶב-חַג הוֹלְלִים –

יַעַן דָּמֵנוּ מָלֵאָה!

וְאִם מָלְאָה דָּמֵנוּ – הֶחַדְלָה מִהְיוֹת כּוֹס-יְגוֹנִים

הַמְצַפָּה לְיָדַיִם אֱמוּנוֹת כִּי תִּמְזֹגְנָה בָּהּ שִׁקּוּי הַמַּרְפֵּא?

וּמַה תִּבְכֶּה לִשְׁחוּטִים וּלְצֹאן יַעֲקֹב כִּי רַבּוּ שַׁכּוּלָיו?

זֶה מַס אַחֲרוֹן נְשַׁלְּמָה לַמֹּלֶךְ וּמֶכֶס-גְּבוּלוֹת נִפְרָעָה

טֶרֶם שְׁלוּבֵי-יָד נַעֲבֹרָה עִם עוֹלָם נַעֲנֶה וְדָוֶה

אֶל מַלְכוּת הַגְּאֻלָּה הַמְכַפֶּרֶת...

הִנֵּה הוּרַד הַמָּסָךְ הָאָדֹם עַל בָּמַת-הַתְּמוּרוֹת הַגְּדוֹלָה

לְהַבְדִּיל בֵּין מַעֲרָכָה לְמַעֲרָכָה;

חֲזַק, רֵעַ, עַד יוּרַם הַמָּסָךְ וְשָׁכְכָה הַסְּעָרָה

בְּהִגָּלוֹת מַעֲרָכָה אַחֲרוֹנָה, הֱכִינוּהָ מְשַׂחֲקֵי-עֲתִידוֹת,

וְשַׁרְבִיט מַלְכוּת חֲדָשָׁה יַהַס הֲמוֹן-עָם מִשְׁתּוֹלֵל

וְיִכְרַע בְּרִנְנַת נִצָּחוֹן עַל סַף עוֹלָמוֹ הֶחָדָשׁ.

בֹּא, רֵעַ, וְנַעַל לַבָּמָה מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ הָאָדֹם

וְנִרְקֹם עִם כָּל רוֹקְמֵי-הֶעָתִיד מַעֲרָכָה אַחֲרוֹנָה וְגוֹאֶלֶת!

עֵינַיִם לְךָ חוֹלְמוֹת וְלֵב נֶאֱמָן לְמַכְאוֹבֵי-הָאָדָם,

וְלָמָּה עֵינֶיךָ חֲלוֹמָן תִּשֶּׂאנָה וּלְבָבְךָ – אֱמוּנָיו

לְזָרְעָם בִּצְחִיחַ מַסָּדָה, עַל טַרְשֵׁי מְצוּדָה הֲרוּסָה?

לֹא תָּקוּם מַסָּדָה, לֹא תַּעֲמֹד בְּסַעֲרַת הַקְּרָבוֹת הַגְּדוֹלִים

וּתְקוּמָה לֹא תְּהִי לְמַחֲנֵה-הַמִּתְיָאֲשִׁים הַדַּל בְּתוֹכָהּ!

הַמָּסָךְ הָאָדֹם כִּי יוּרַם עַל בָּמַת-הַתְּמוּרוֹת הַגְּדוֹלָה –

וְכָרְעָה גַּם הִיא לְמַרְאֵה מַעֲרָכָה אַחֲרוֹנָה,

וּפָרְקָה נִשְׁקָהּ הֶחָלוּד וּתְשִׂימוֹ לְרַגְלֵי הַמָּחָר הַשַּׁלִּיט!

וּלְאָן תִּשָּׂא פָּנֶיךָ, בּוֹרֵחַ? שֶׁקֶר – מַסָּדָה!

 

 

 

ד. לַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן

 

לָחַשׁ לִי רֵעַ שְׁלִישִׁי בְּבָרְחִי (כּוֹשֵׁל כָּרַע בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים):

מַסָּדָה? מַסָּדָה תַּעֲלֶה? אַחַת הִיא, יָדַעְתִּי, אַחַת הִיא

אִם תַּעֲלֶה אוֹ תִּפֹּל פֹּה עַל יָדִי בְּצִדֵּי-הַדְּרָכִים.

גּוֹרָל אֶחָד לַהוֹלְכִים לְאוֹרָם שֶׁל כְּזָבִים רְחוֹקִים

וְלַעֲצוּמֵי-עֵינַיִם כָּמוֹנִי הַשּׁוֹכְבִים בְּאָזְנַיִם פְּקוּחוֹת

הַמְצַפּוֹת לְפַעֲמֵי הַסּוֹף...

אַיֵּהוּ הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן? בַּעֲבִי יַעֲרוֹת-דּוֹרוֹת הוּא תּוֹעֶה

וְגַם אֵחַר עַד עַתָּה, עַד עַתָּה...

אוֹי לִמְבַקְשֵׁי-נְתִיבוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וּלְדוֹרְשֵׁי פִּתְרוֹנִים וְקִצִּים –

וְלֹא יֵדְעוּ כִּי נוֹצַרְנוּ הֱיוֹת רַק חִידַת-שַׁעֲשׁוּעִים לָעוֹלָם,

בְּנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ הֲרָעָה מִשִּׁעֲמוּם וְשׂבַע-זְנוּנִים!

וּמַה תְּבַקְשׁוּ עוֹד הַמַּפְתֵּחַ לְמַנְעוּל-גּוֹרָלֵנוּ הַכָּבֵד, –

וּמַפְתֵּחַ לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, וְכֹה מֵאָז וּמֵעוֹלָם הָיִינוּ

מַנְעוּל אָטוּם לְלֹא מַפְתֵּחַ – מַטָּרָה לְכָל פְּצִירָה וּמַשּׂוֹר

שֶׁל שׁוֹבְרֵי מַנְעוּלִים, רוֹצְחֵי-לֵילוֹת וְגַנָּבִים...

וּמָה עוֹד רַחֲמִים תְּבַקְשׁוּ עַל כָּל פָּרָשׁוֹת-הַדְּרָכִים?

אֵיךְ עוֹלָם יְרַחֶמְכֶם? מַה יַעַשׂ עָרִיץ זֶה מִתְהוֹלֵל

בְּלִי קַבְּצָן-מוּקְיוֹן בְּהֵיכָלָיו, כִּי יִרְקוֹד לְפָנָיו וִיזַמֵּר,

יְצַלְצֵל בְּפַעֲמוֹנֵי-כִּפָּתוֹ וַיַּעַשׂ בְּלַהֲטֵי-מַכְאוֹבָיו?

הָהּ, קִרְאוּ לַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, כִּי יִגְזֹל מִיָּדָיו הַצַּעֲצוּעַ –

וְנָפְחָה נַפְשׁוֹ בִּלְעָדָיו מֵאֶפֶס עִנְיָן וּבַטָּלָה!

הִנֵּה שָׂם מַסְוֶה חָדָשׁ וְאָדֹם עַל פַּרְצוּפוֹ הַנַּעֲוֶה וּבָלֶה –

קַרְנַוַּל חָדָשׁ יַעֲרֹךְ בְּהֵיכָלָיו לְמַעַן גָּרֵשׁ הַשִּׁמָּמוֹן מִתּוֹכָם.

וְלָמָּה גַּם אַתּ, בַּת-יִשְׂרָאֵל, נִתְעֵית לַקַּרְנַוַּל הָאָיֹם,

תַּעַגְבִי עַל הַגֶּבֶר הַמְפַתֶּה, נוֹשֵׂא הַמַּסְוֶה הָאָדֹם,

וּלְרַגְלָיו תִּכְרְעִי: 'שִׁכְבָה עִמִּי הַלַּיְלָה, נְסִיכִי הָאָדֹם,

וְאֵשֶׁת-אֱמוּנִים לְךָ אֶהְיֶה לָנֶצַח עִם בֹּקֶר'...

הַאִם לֹא תֵּדְעִי פְּנֵי מִי מִתַּחַת לַמַּסְוֶה יִסְתַּתֵּרוּ?

מְעַנֵּךְ מִתְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם הוּא! הַאִם לֹא תַּכִּירִיהוּ?

אֶל מִטָּתוֹ יַאַסְפֵךְ עִם לַיְלָה, כַּטּוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן הָאָדֹם,

וְלַבֹּקֶר, לֹא כְּאֵשֶׁת-אֱמוּנִים, אַף לֹא כְּפִלֶגֶשׁ –

כְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה וּמְעֻנָּה מֵעֵבֶר לַחֲצֵרוֹ יַשְׁלִיכֵךְ

וְשִׁסָּה בָּךְ אֶת מַחֲנֶה כְּלָבָיו הָרְעֵבִים – – –

 

אַיֵּהוּ הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן? הָהּ, לָמָּה עוֹד פְּעָמָיו יְאַחֵרוּ?

מַה יַעַמְדוּ עוֹד נְבִיאֵי-הַשֶּׁקֶר עַל מְרוֹמֵי הַבָּמוֹת

וְנִבְּאוּ גְּאֻלָּה, גְּאֻלָּה, גְּאֻלָּה,

וְקָרְאוּ עוֹד לָלֶכֶת, לָלֶכֶת, לָלֶכֶת?

שִׁמְטוּ אֶת הַבָּדָאִים מִדּוּכָנָם וְאֶת פִּיהֶם סְתֹמוּ!

כַּשֶּׁמֶשׁ הָאַחַת בָּרָקִיעַ – אֶחָד הוּא גּוֹרַל-יִשְׂרָאֵל,

מַזָּל קָבוּעַ בִּשְׁמֵי-הָעוֹלָם וְאֵין לְשַׁנּוֹת מַהֲלָכוֹ!

מַסָּדָה? אֲבוֹי לַמַּאֲמִינִים כִּי מַזָּלוֹת מַהֲלָכָם יְשַׁנּוּ!

אַחַת הִיא אִם תַּעֲלֶה וְאִם תִּפֹּל לִיָדִי בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים,

גּוֹרָל אֶחָד לִשְׁנֵינוּ. הָהּ, רֵעַ, בֹּא שְׁכַב פֹּה לְצִדִּי

וְנְצַפֶּה יַחַד לְפַעֲמֵי הַסּוֹף, אוּלַי לָבוֹא יְמַהֵר

אַחֲרֵי אֵחַר עַד עַתָּה, עַד עַתָּה – – –

 

 

 

ה. בַּדֶרֶךְ

 

הָיְתָה חֶשְׁכַת דַּרְכִּי מוּאָרָה: מִשְׁכְּנוֹת-יִשְׂרָאֵל בָּעֲרוּ –

'הַבְדָּלָה' גְּדוֹלָה, אֲדֻמָה, הִדְלִיקַתָּה יַד-גּוֹרָל

לְהַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי-עוֹלָמוֹת בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.

חָרְגוּ זְעָקוֹת לִמְרוֹמִים וּלְשׁוֹנוֹת-מוֹקֵדָה לוֹעֲגוֹת

בִּתְשׁוּבָה לְעֻמָּתָן הוּשָׁטוּ...

פָּתְחָה מַקְהֵלַת-גְּרוֹנוֹת בִּשְׁאָגָה:

'הוֹשַׁעַ-נָא!'

וּרְבָבוֹת קְשָׁתוֹת-חַלָּפִים עַל כִּנּוֹרוֹת-צַוָּארִים עֲרוּכִים

עָנוּ אַחֲרֶיהָ בְּמַנְגִּינָה.

(צֵא, צֵא, הִגָּלֵה, מְנַצֵּחַ סִמְפוֹנְיַת-הַדָּמִים!

פַּיְטָנֵי-הַמָּחָר לְךָ אָדּוֹת יָשִׁירוּ

וְחוֹקְרֵי קוֹרוֹת-עוֹלָם עֲלֵי-דַפְנָא לְרֹאשְׁךָ יַעֲנֹדוּ

וְזֵרֵי-נִצָּחוֹן וּגְאֻלָּה!)

 

בֵּרְכוּ עַל הַזֶּבַח:

'הִנֵּה הַטַּלִּית הָאֲדֻמָּה,

הִנֵּה כְּתֹנֶת-הַפַּסִים הַחֲדָשָׁה –

תִּתְחַדֵּשׁ, תִּתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם!'

הִרְעִים צָו:

'הוֹרִידוּ, הוֹרִידוּ הַמָּסָךְ הָאָדֹם

טֶרֶם בֹּא הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה,

טֶרֶם בֹּא הַמַּעֲרָכָה הָאַחֲרוֹנָה!'

הִלּוּלִים, הִלּוּלִים, הִלּוּלִים –

יָצְאָה הַמַּסֵּכָה הָאֲדֻמָּה

לְקַרְנַוַּל לֵיל-בִּעוּתִים.

'טֶרֶם בֹּקֶר יָבוֹא

טֶרֶם בֹּקֶר יִגְאָל' –

נְאוּם הַגֶּבֶר עוֹטֶה הַמַּסְוֶה הָאָדֹם.

 

הָיְתָה רַבָּה הַמְּהוּמָה בְּשׁוּקֵי-הַגְּאֻלָּה.

כָּל סְחוֹרוֹתֵיהֶם הוּצְאוּ לִמְכִירָה.

וּמַחֲנוֹת מַחֲנוֹת נָהֲרוּ הַקּוֹנִים

מִשְּׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר הַנּוֹאֵף וְעַד קְטֹן הַגָּנָבִים...

הֵי, קְנוּ, קְנוּ זוֹל עֲדָיִים, תַּכְשִׁיטִים –

דִּגְלֵי גְּאֻלָּה!

מִשְׁכוּ וּקְנוּ לְתִפְאֶרֶת, לְחֵן, לִסְגֻלָּה!

(יָהּ, אֵלִי, שְׁמַע: 'לְחֵן, לִסְגֻלָּה!')

 

וְאַתָּה, יְהוּדָה אִישׁ-קְרִיּוֹת, אַיֶּכָּה?

לָמָּה תִּהְיֶה כְּאֶחָד הַתַּגְרָנִים הַקְּטַנִּים

הַסּוֹחֲרִים פֹּה בִּמְשִׁיחִים, דְּגָלִים וּמַלְכֻיּוֹת?

עֲלֵה וּמְכוֹר רֹאשׁ-הָעוֹלָם בִּשְׁלשִׁים פְּרוּטָה (לֹא שֶׁקֶל!)

לַעֲזָאזֵל!

וּבִפְנֵי הַשָּׁמַיִם זְרוֹק שְׁלשִׁים הַפְּרוּטָה

חֵלֶף חַסְדָּם וְטוָּבם אִתָּנוּ

מֵאָז וְעַד עַתָּה!

וְאַחַר – בְּשַׁאֲגַת-תֹּהוּ אַחֲרוֹנָה הַכְרֵז עַל גְּמַר הַמְּכִירָה

וּמְהוּמַת-הַשְּׁוָקִים!

 

*

 

הִכְרִיזוּ: 'גְּאֻלָּה!'

זָעֲקוּ: 'שַׁכֻּלָּה!'

צָחֲקוּ: 'הִלּוּלָא!'

בָּכוּ: 'הַצָּלָה!'

וְהַהַבְדָּלָה בּוֹעֵרָה

וְשַׁחֲרִית רִנְּנוּ:

'ק-וּ-ם הִ-תְ-נַ-עֵ-רָ-ה!' – –

הָהּ, תִּפַּח רוּחֵךְ הַמְטֹרֶפֶת,

תֵּבֵל זְקֵנָה וּבָלָה,

מָה עוֹד תֵּיטִיבִי צִפֹּרְנַיִךְ הַטּוֹרְפוֹת

לְאוֹר הַהַבְדָּלָה?..

אִי לְךָ, בֶּן-אָדָם כּוֹאֵב וּמִשְׁתּוֹלֵל,

כְּאַב, כְּאַב כֹּה עַד-נֶצַח לְלֹא רַחֲמִים וָאֵל,

כִּי מַכְאוֹבַי בָּזִיתָ!

 

*

 

הָיְתָה רַבָּה הַמְּהוּמָה בְּשׁוּקֵי הַגְּאֻלָּה.

הָלַךְ רֵעַ אֶחָד לַמְּהוּמָה עָטוּף בַּטַּלִּית הָאֲדֻמָּה

וְהַמַּאֲכֶלֶת תַּחְתֶּיהָ טְמוּנָה

לַעֲבוֹדַת אֶל נָקָם...

(אֲבוֹי לִי, אֲבוֹי לִי, כִּי בָּרֵךְ אַבְרְכֶנּוּ!..)

 

הִצְדִּיק שֵׁנִי דִּין-זְבָחִים וּמֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ הָאָדֹם

אֶת חֲלוֹם-הַגְּאֻלָּה הוּא רוֹקֵם

וּמְצַפֶּה לְפִלְאֵי מַעֲרָכָה אַחֲרוֹנָה...

(אֲבוֹי לִי, כִּי בָּרֵךְ אַבְרְכֶנּוּ, גַּם קַלֵּל אֲקַלְּלֶנּוּ!..)

 

מוּטָל שְׁלִישִׁי בְּצִדֵּי-הַדְּרָכִים וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת,

וּפְקוּחוֹת רַק אָזְנָיו הַמְצַפּוֹת לְפַעֲמֵי הַסּוֹף –

הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, הַיְחִידִי.

(אֲבוֹי לִי, כִּי לֹא אוּכַל בָּרְכֵהוּ,

גַּם לֹא אוּכַל קַלְלֵהוּ!..)

 

וַאֲנִי – עִם חֲצוֹת לַיְלָה, בִּמְהוּמַת הַשְּׁוָקִים,

בְּעוֹדִי מְחַשֵּׁק אֶת נַפְשִׁי הַמִּתְפּוֹרֶרֶת

בְּחִשּׁוּקֵי-אֹמֶץ אַחֲרוֹנִים,

בָּרַחְתִּי אֱלֵי סְפִינַת גּוֹלִים

וָאַעַל מַסָּדָה.

 

 

 

ו. בַּמָּבוֹא

 

פִּתְחִי, מַסָּדָה, שְׁעָרַיִךְ וְאָבֹאָה הַפָּלִיט!

לְרַגְלַיִךְ הִנֵּה אָשִׂים נַפְשִׁי הַמִּתְפּוֹרֶרֶת –

שִׂימִיהָ עַל סְדָן סְלָעַיִךְ וְרַקְּעִיהָ, חַשֵּׁל וְרַקֵּעַ

מֵחָדָשׁ!

כִּי אַנָּה עוֹד אוֹבִיל צְרוֹר זֶה מִתְפּוֹרֵר,

בִּנְשׁוֹר גַּם חִשּׁוּקָיו הָאַחֲרוֹנִים?

אָן אוֹלִיךְ עוֹד גּוּפִי זֶה יָגֵעַ וְכוֹשֵׁל

וְכָל קְלִפּוֹת-הַמְּנוּחָה מֵעָלָיו נָשָׁלוּ?

 

הָהּ, פַּסּוּ חַסְדֵי-עוֹלָם!

הָיָה חוּג-הָאָרֶץ עֲנִיבַת-תְּלִיָּה לְצַוָּארִי

וּמֶרְחָבָהּ – לְכַף-תַּלְיָן

הַסּוֹגֶרֶת עָלַי בְּחֶנֶק כָּל אֶצְבְּעוֹת-דְּרָכֶיהָ.

וְהִנְנִי כֻּלִּי לְפָנַיִךְ הַפָּלִיט:

בְּחֵיקִי צְבֵה-מַדְוִים הִפְשִׁיל רֹאשׁ שָׁחוּט אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל

וְדָמָיו בְּדָמַי נָגָעוּ – –

בְּצֶלֶם-הָאָדָם שֶׁלִּי צִפָּרְנֵי-כְּפִירָה חַדּוֹת עֲוִית חָרְתוּ

וְקַעֲקַע מַשְׂטֵמָה לַכֹּל, לַכֹּל, לַכֹּל...

בְּמֹחִי – דִּגְלֵי-דָּם מִתְנַפְנְפִים לְסַעֲרַת-חֲרָדוֹת

הַנּוֹשֶׁבֶת מֵאַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם,

וְלְשׁוֹנוֹת אוֹטָא-דַא-פֵי צוֹרְבוֹת יָלֹקּוּ פְּצָעַי – –

וְעַל הַכֹּל:

תֹּהוּ, תֹּהוּ, תֹּהוּ –

לֹא עָם, לֹא אֶרֶץ, לֹא אֵל וְלֹא אָדָם.

מִקְלָט מוּכָן הוּא תֹּהוּ זֶה, יָדַעְתִּי, לְפָלִיט כָּמוֹנִי,

וַאֲנִי, כְּפַרְפָּר עָיֵף, מְרֻמֵּה יוֹם וָשֶׁמֶשׁ,

נִמְשָׁךְ לְשַׁלְהַבְתּוֹ הַקָּרָה וְהָאוֹכֶלֶת –

הַצִּילִי!

אֶת עֵינַי אֶעֱצֹם לְבַל תִּנְהֶינָה לְמִקְלָט זֶה אָיֹם,

וּלְבִלְתִּי הִמָּשֵׁךְ לְשַׁלְהַבְתּוֹ –

לִבְרִיחֵי-שְׁעָרַיִךְ אֶת כֻּלִּי אַצְמִיד:

פִּתְחִים, מַּסָּדָה,

וְאָבֹאָה הַפָּלִיט!


מכתב חדש
0 מכתבים ב-0 דיונים ל-"מסדה":