"נישואי העדן והשאול" מאת ויליאם בלייק. חלק ראשון

תרגום: גיורא לשם
24/01/2011 16:53:30

הטענה

 

 

רִינְטְרָה שׁוֹאֵג וּמַרְתִּית אֶת אִשָׁיו בָּאֲוִיר הֶעָמוּס;

עֲבֵי-עָנָן מִתְאַוִּים מֻטִּים עַל-פְּנֵי תְּהוֹם.

 

עָנָו בֶּעָבָר, וּבְנָתִיב הֲרֵה סַכָּנוֹת,  

הַצַּדִּיק הִתְהַלֵּךְ שֶׁפִי בְּדֶרֶךְ

גֵּיא הַצַּלְמָוֶת.

וְרָדִים שְׁתוּלִים בִּמְקוֹם מִצְמַח-חוֹחִים,

וְעַל עַרְעָר חָוּף

שָׁרוֹת דְּבוֹרוֹת הַצּוּף.

 

וְאַחַר-כָּךְ נִטַּע הַנָּתִיב הֲרֵה הַסַּכָּנוֹת,

וְגַם נָהָר וּמְקוֹר מַיִם

עַל כָּל שׁוּנִית וְכוּךְ-קֶבֶר,

וְעַל הָעֲצָמוֹת הַמֻּלְבָּנוֹת

נִזְרָה טִיט אַדְמוֹן;

 

עַד אֲשֶׁר בֵּן-הַבְּלִיַּעַל נָטַשׁ אֶת נְתִיבֵי הַנֹּעַם,

לְהִתְהַלֵּךְ בִּנְתִיבִים הֲרֵי סַכָּנוֹת, לְהוֹגוֹת

אֶת הַצַּדִּיק אֶל אַרְצוֹת יְשִׁימוֹן.

כָּעֵת הַשְּׁפִיפוֹן הַנִּתְעָב מִתְהַלֵּךְ

בַּעֲנָוָה מְעֻדֶּנֶת,

 

וְהַצַּדִּיק שׁוֹאֵג בַּיְּשִׁימוֹן

שֶׁבּוֹ מְשׁוֹטְטִים אֲרָיוֹת.

 

רִינְטְרָה שׁוֹאֵג וּמַרְתִּית אֶת אִשָּׁיו בָּאֲוִיר הֶעָמוּס;

עֲבֵי-עָנָן מִתְאַוִּים מֻטִּים עַל-פְּנֵי הַתְּהוֹם.

 

 

 

***

 

בְּרֵאשִׁיתוֹ שֶׁל עֵדֶן חָדָשׁ, שֶׁלְּהִתְגַּלּוּתוֹ מָלְאוּ כָּעֵת שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים, הַשְּׁאוֹל הַנִּצְחִי קָם לִתְחִיָּה; וְהִנֵּה! סְוֶדֶנְבּוֹרְג הוּא הַמַּלְאָךְ הַיּוֹשֵׁב אֵצֶל הַקֶּבֶר: כְּתָבָיו הֵם כְּרִיכוֹת הַפִּשְׁתָּה הַמְגֻלָּלוֹת. כָּעֵת אֱדוֹם נִגַּשׂ, וְהָאָדָם שָׁב לְגַןהָעֵדֶן: רְאֵה יְשַׁעְיָהוּ, פְּרָקִים ל"ד-ל"ה (1).

בְּלֹא הֲפָכִים אֵין קִדְמָה. מְשִׁיכָה וּדְחִיָּה, תְּבוּנָה וְכֹחַ-הַמֵּאִיץ, אַהֲבָה וְשִׂנְאָה, חִיּוּנִיִּים לְקִיּוּם אֱנוֹשִׁי.

מִן הַהֲפָכִים הָאֵלֶּה הַטּוֹב וְהָרַע, כְּפִי שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם הָאֲדוּקִים בְּדָתָם. הַטּוֹב הוּא הַסְּבִילוּת שֶׁמְּצַיֶּתֶת לַתְּבוּנָה. הָרַע הוּא הַפְּעִילוּת הַנּוֹבַעַת מִכֹּחַ-הַמֵּאִיץ.

הַטּוֹב עֵדֶן. הָרַע שְׁאוֹל.

 

 

 

קולו של השטן

 

 

כָּל כִּתְבֵי-הַקּדֶשׁ אוֹ הַחֻקּוֹת הַמְקֻדָּשׁוֹת הָיוּ גוֹרְמֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁגָגוֹת הַבָּאוֹת:

1. כִּי עַל שְׁנַיִם דְּבָרִים הָאָדָם עוֹמֵד: כְּלוֹמַר: גּוּף וָנֶפֶשׁ.

2. כִּי כֹּחַ-הַמֵּאִיץ, הַמְכֻנֶּה רַע, הוּא לְבַדּוֹ מִן הַגּוּף; וְהַתְּבוּנָה, הַמְכֻנָּה טוֹב, הִיא לְבַדָּהּ מִן הַנֶּפֶשׁ.

3. כִּי הָאֵל יְיַסֵּר אֶת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַבָּא עַל דְּבֵקוּתוֹ בְּכֹחוֹתָיו-הַמְּאִיצִים. וְאוּלָם הַהֲפָכִים הַבָּאִים הֵם הָאֱמֶת:

1. לָאָדָם אֵין גּוּף נִבְדָּל מִנַּפְשׁוֹ; שֶׁכֵּן הַמְכֻנֶּה גוּף הוּא מְנַת-נֶפֶשׁ הַנִּקְלֶטֶת בַּחֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים, מְבוֹאוֹתֶיהָ הָעִקָּרִיִּים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ בִּתְקוּפָתֵנוּ.

2. כֹּחַ-הַמֵּאִיץ רַק הוּא הַחַיִּים, וּמְקוֹרוֹ הַגּוּף; וְהַתְּבוּנָה הִיא הַתְּחוּם אוֹ הַהֶקֵּף הַחִיצוֹנִי שֶׁל כֹּחַ-הַמֵּאִיץ.

3. כֹּחַ-הַמֵּאִיץ הִנּוֹ עֹנֶג נִצְחִי.

 

 

 

***

 

הַכּוֹבְשִׁים אֶת יִצְרָם עוֹשִׂים כֵּן מִפְּנֵי שֶׁיִּצְרָם רָפֶה עַד הֱיוֹתוֹ בַּר-כִּבּוּשׁ; וְהַכּוֹבֵשׁ, אוֹ הַתְּבוּנָה, תּוֹפֵס אֶת מְקוֹמוֹ וְשׁוֹלֵט בַּסַּרְבָּנִים.

וּבְכִבּוּשׁוֹ, הַיֵּצֶר נִהְיֶה בְּהַדְרָגָה לְסָבִיל, עַד הֱיוֹתוֹ צִלּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר בִּלְבַד.

דִּבְרֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כְּתוּבִים בְּגַּן-הָעֵדֶן הָאָבוּד (2), וְהַשַּׁלִּיט אוֹ הַתְּבוּנָה נִקְרָא מָשִׁיחַ.

וּמַלְאַךְ-הַפָּנִים הַמְּקוֹרִי, אוֹ בַּעַל הַשְּׁלִיטָה בַּזְּבוּל הַשְּׁמֵימִי, נִקְרָא שֵׁד אוֹ שָׂטָן, וְצֶאֱצָאָיו קְרוּיִים חֵטְא וָמָוֶת.

וְאוּלָם בְּסֵפֶר אִיּוֹב, מְשִׁיחוֹ שֶׁל מִילְטוֹן קָרוּי שָׂטָן.

כִּי דִּבְרֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה אֻמְּצוּ עַל-יְדֵי שְׁתֵּי הַסִּיעוֹת.

בֶּאֱמֶת נִדְמֶה לַתְּבוּנָה כְּאִלּוּ הַיֵּצֶר הֻדַּח; אַךְ גִּרְסָתוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן הִיא שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָרַד מִגְּדֻלָּתוֹ וּבָרָא לְעַצְמוֹ עֵדֶן מִגְּנוּבָתוֹ בַּתְּהוֹם.

וְכָזֹאת מְתֹאָר בְּסֵפֶר הַבְּשׂוֹרָה, שֶׁבּוֹ הוּא מִתְפַּלֵּל אֶל הָאָב לִשְׁלֹחַ אֶת הַמְנַחֵם, אוֹ אֶת הַיֵּצֶר, לְמַעַן יִהְיוּ לַתְּבוּנָה רַעְיוֹנוֹת לְהִבָּנוֹת מֵהֶם; וְהַיְהֹוָה שֶׁבְּכִתְבֵי-הַקֹּדֶשׁ אֵינֶנּוּ אֶלָּא הָאֵל הַשּׁוֹכֵן בָּאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת.

דַּע לְךָ כִּי לְאַחַר מוֹת הַנּוֹצְרִי, הוּא נֶהְפַּךְ לִיהֹוָה.

אַךְ אֵצֶל מִילְטוֹן, הָאָב הוּא גוֹרָל, הַבֵּן מְנָתָם שֶׁל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים, וְרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ רִיק!

זְכֹר: הַסִּבָּה שֶׁמִּילְטוֹן כָּתַב כְּכָבוּל כַּאֲשֶׁר כָּתַב עַל מַלְאָכִים וָאֵל, וּכְבֵןחוֹרִין כַּאֲשֶׁר כָּתַב עַל שֵׁדִים וּשְׁאוֹל, הִיא הֱיוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר אֱמֶת הַנִּמְנֶה בִּבְלִי דַעַת עִם סִיעַת הַשָּׂטָן.

 

 

 

חזון ראוי להיזכר

 

 

בְּהִתְהַלְּכִי בֵּין אִשֵּׁי הַשְּׁאוֹל, מִתְעַנֵּג עַל עֶדְנוֹתֶיהָ שֶׁל גְּאוֹנוּת-הָרוּחַ, הַנִּרְאוֹת לַמַּלְאָכִים כְּעִנּוּי וּכְטֵרוּף, לִקַּטְתִּי מְשָׁלִים אֲחָדִים מִשֶּׁלָּהֶם; בְּחָשְׁבִי כִּי אִמְרוֹתֶיהָ שֶׁל אֻמָּה מְצַיְּנוֹת אֶת טִבְעָהּ, כְּשֵׁם שֶׁמִּשְׁלֵי הַשְּׁאוֹל מְעִידִים עַל טִבְעָהּ שֶׁל חָכְמַת הַשְּׁאוֹל יוֹתֵר מִתֵּאוּרָם שֶׁל בִּנְיָנִים אוֹ מַלְבּוּשִׁים.

וּבְשׁוּבִי הַבַּיְתָה: עַל גֵּיא הַצַּלְמָוֶת שֶׁל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים, בַּמָּקוֹם שֶׁמִּדְרוֹן שְׁטוּחַ צְלָעוֹת מַזְעִים פָּנִים כְּלַפֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, רָאִיתִי שֵׁד אַבִּיר כָּרוּךְ בְּעָבִים שְׁחֹרִים, רוֹחֵף עַל צַלְעוֹת הַסֶּלַע: וַיִּכְתֹּב בָּאִשִּׁים הַמְאַכְּלוֹת אֶת הַפָּסוּק הַנִּקְלָט כָּעֵת בְּשִׂכְלָם שֶׁל בְּנֵי-הָאָדָם, וְנִקְרָא עַל-יָדָם עֲלֵי-אֲדָמוֹת:                                                       

כֵּיצַד תֵּדַע שֶׁכָּל צִפּוֹר הַחוֹצָה אֶת הַנָּתִיב הָאֲוִירִי,

הִיא עוֹלָם כַּבִּיר שֶׁל עֹנֶג, חָתוּם בַּחֲמֵשֶׁת חוּשֶׁיךָ?

 

 

 

משלי השאול

 

 

בְּעֵת הַזְּרִיעָה לְמַד, בָּאָסִיף הוֹרֵה דַעַת, בַּחֹרֶף הִתְעַנֵּג.

נְהַג עֶגְלָתְךָ וּמַחֲרַשְׁתְּךָ עַל-גַּבֵּי עַצְמוֹת הַמֵּתִים.

נְתִיבַת הַשֶּׁפַע מוֹלִיכָה אֶל הֵיכַל הַחָכְמָה.

הַזְּהִירוּת הִיא בְּתוּלָה זְקֵנָה, מְכֹעֶרֶת וַעֲשִׁירָה שֶׁמְּחַזֵּר אַחֲרֶיהָ חֹסֶר כִּשְׁרוֹן.

הַמִּתְאַוֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, מַשְׁרִיץ מַגֵּפָה.

הַתּוֹלַעַת הַקְּטוּעָה מוֹחֶלֶת לַמַּחֲרֵשָׁה.

הַטְבַּע בַּנָּהָר אֶת אוֹהֵב הַמַּיִם.

הַשּׁוֹטֶה אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֵץ שֶׁאוֹתוֹ רוֹאֶה הֶחָכָם.

מִי שֶׁפָּנָיו אֵינָן מְאִירוֹת, לֹא יִהְיֶה כּוֹכָב לְעוֹלָם.

הַנֵּצַח מְאֹהָב בְּתוֹלָדֵי הַזְּמָן.

לַדְּבוֹרָה הָעַמְלָנִית אֵין פְּנַאי לְצַעַר.

שְׁעוֹתֶיהָ שֶׁל סִכְלוּת מְדוּדוֹת בִּמְחוֹג הַשָּׁעוֹן; אַךְ אֶת שְׁעוֹת הַחָכְמָה אֵין שָׁעוֹן שֶׁיִּמְדֹּד.

מָזוֹן מַשְׂבִּיעַ נִצּוֹד בְּלֹא מִכְמֹרֶת אוֹ מַלְכֹּדֶת.

בִּשְׁנַת מַחְסוֹר הַרְאֵה כַּמּוּת בְּרוּרָה, מֹאזְנַיִם וְקַב.

אֵין צִפּוֹר שֶׁמַּגְבִּיהָה מִדַּי לָעוּף, אִם נָסְקָה בִּכְנָפֶיהָ.

גּוּף מֵת אֵינוֹ נוֹקֵם בִּפְצָעִים.

הַנִּשְׂגָּב בַּמַּעֲשִׂים הוּא לְשַׁוּוֹת מַעֲשֶׂה אַחֵר לְנֶגְדְּךָ.

לוּ הִתְמִיד הָאֱוִיל בְּאִוַּלְתּוֹ הוּא הָיָה נֶהְפָּךְ לְנָבוֹן.

אִוֶּלֶת הִיא אַדֶּרֶת הָרְמִיָּה.

בּוּשָׁה הִיא אַדֶּרֶת הַגַּאֲוָה.

בָּתֵּי כֶּלֶא נִבְנִים מֵאֲבָנִים שֶׁל דִּין, בָּתֵּי בּשֶׁת מִלְּבֵנִים שֶׁל דָּת.

גַּאֲוַת הַטַּוָּס הִיא תִּפְאֶרֶת הָאֵל.

תַּאֲוַת הָעֵז הִיא מַתַּת הָאֵל.

חֲרוֹן-אַפּוֹ שֶׁל הָאֲרִי הוּא חָכְמַת הָאֵל.

עֵירֹם אִשָּׁה הוּא יְצִירַת הָאֵל.

שֶׁפַע הַצַּעַר צוֹחֵק. שֶׁפַע הַשִּׂמְחָה בּוֹכֶה.

שַׁאֲגַת הָאֲרָיוֹת, יִלְלַת הַזְּאֵבִים, דְּכִי הַיָּם הַסּוֹעֵר וְהַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הֵם מְנוֹת נֵצַח, גְּדוֹלוֹת מִמְּלֹא עֵינוֹ שֶׁל אָדָם.

הַשּׁוּעָל מַאֲשִׁים אֶת הַמַּלְכֹּדֶת, לֹא אֶת עַצְמוֹ.

שְׂמָחוֹת מְעַבְּרוֹת. יְגוֹנִים יוֹלְדִים.

יַעֲטֶה-נָּא גֶּבֶר פַּרְוַת אֲרִי, וְאִשָּׁה צֶמֶר כְּבָשִׂים.

לַצִּפּוֹר קֵן, לָעַכָּבִישׁ רֶשֶׁת קוּרִים, לָאָדָם רֵעוּת.

הָאֱוִיל הַחַיְּכָן, הָאָנֹכִיִּי, וְהָאֱוִיל הַמַּשְׁרִישׁ, הַזּוֹעֵם, לַחֲכָמִים יֵחָשְׁבוּ, עַד כִּי יִהְיוּ לְפַרְגּוֹל.

כָּל מַה שֶּׁכְּבָר הוּכַח הָיָה בֶּעָבָר בְּחֶזְקַת דִּמְיוֹן בִּלְבַד.

הַחֻלְדָּה, הָעַכְבָּר, הַשּׁוּעָל, הָאַרְנֶבֶת מִתְבּוֹנְנִים בַּשָּׁרָשִׁים; הָאֲרִי, הַנָּמֵר, הַסּוּס, הַפִּיל שָׂמִים אֶת מַעַיְנֵיהֶם בַּפֵּרוֹת.

הַבּוֹר מַלֵּא מְחֻלְיָתוֹ: הַבְּאֵר שׁוֹפַעַת עַל גְּדוֹתֶיהָ.

הִרְהוּר אֶחָד גּוֹדֵשׁ מֶרְחָב אֵין-סוֹפִי.

הֱיֵה תָּמִיד נָכוֹן לוֹמַר אֶת דַּעְתְּךָ, וְאִישׁ נִקְלֶה תָּמִיד יִתְנַכֵּר לְךָ.

כָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בּוֹ הוּא צֶלֶם הָאֱמֶת.

הַנֶּשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיא אֶת זְמַנּוֹ לְבַטָּלָה כִּבְשָׁעָה שֶׁלָּמַד אֶת לֶקַח הָעוֹרֵב.

הַשּׁוּעָל מֵזִין אֶת עַצְמוֹ, אוּלָם אֶת הָאֲרִי מֵזִין הָאֵל.

הַרְהֵר בַּבֹּקֶר. פְּעַל בַּצָּהֳרַיִם. אֱכֹל בָּעֶרֶב. יְשַׁן בַּלַּיְלָה.

מִי שֶׁסָּבַל מֵעֻלְּךָ, מַכִּיר אוֹתְךָ.

כְּלֶכֶת הַמַּחֲרֵשָׁה אַחֲרֵי מִלִּים, כָּךְ הָאֵל גּוֹמֵל לִתְפִלּוֹת.

נְמֵרֵי הַחֲרוֹן חֲכָמִים מִסּוּסֵי הָאִלּוּף.

מִן הַמַּיִם הָעוֹמְדִים צַפֵּה לְרַעַל.

לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע מַה הוּא דַּי עַד אֲשֶׁר תֵּדַע מַה יּוֹתֵר מִדַּי.

הַקְשֵׁב לְתוֹכַחַת כְּסִילִים! זֹאת זְכוּת מַלְכוּתִית!

עֵינֵי הָאֵשׁ, נְחִירֵי הָאֲוִיר, פִּי הַמַּיִם, זְקַן הָאֲדָמָה.

הַחַלָּשׁ בִּגְבוּרָה חָזָק בְּעָרְמָה.

עֵץ הַתַּפּוּחַ אֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶת הָאָשׁוּר כֵּיצַד לִגְדֹּל; כָּךְ הָאֲרִי, וְהַסּוּס, כֵּיצַד לִרְדֹּף שָׁלָל.

הַנֶּהֱנֶה וּמַכִּיר תּוֹדָה מַצְמִיחַ יְבוּל גָּדוֹל.

לוּלֵי הָיוּ הָאֲחֵרִים כְּסִילִים, הָיִינוּ מַגִּיעִים לִמְקוֹמָם.

נֶפֶשׁ עֲנֻגָּה לָעַד לֹא תְּנֻגַּע.

בִּרְאוֹתְךָ נֶשֶׁר, הִנְּךָ רוֹאֶה מְנַת גְּאוֹנוּת; שָׂא רֹאשְׁךָ!

כְּשֵׁם שֶׁהַזַּחַל בּוֹחֵר בְּמֵיטַב הֶעָלִים לְהָטִיל בָּהֶם אֶת בֵּיצָיו, כָּךְ מֵטִיל הַכֹּמֶר אֶת מְאֵרָתוֹ בְּמֵיטַב הַהֲנָאוֹת.

לִבְרֹא פֶּרַח קָטָן עֲמַל דּוֹרוֹת הוּא.

גְּנַאי מְחַזֵּק לֵב: שֶׁבַח מְרַפֶּה.

הַטּוֹב בַּיֵּינוֹת הוּא הַיָּשָׁן-נוֹשָׁן, הַמַּיִם הַחֲדָשִׁים הֵם הַטּוֹבִים.

תְּפִלּוֹת אֵינָן חוֹרְשׁוֹת! שְׁבָחִים אֵינָם קוֹצְרִים!

שְׂמָחוֹת אֵינָן צוֹחֲקוֹת! יְגוֹנִים אֵינָם בּוֹכִים!

הָרֹאשׁ שֶׂגֶב, הַלֵּב הִתְלַהֲבוּת, הַמְּבוּשִׁים יֹפִי, הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם תֹּאַם.

כָּאֲוִיר לַצִּפּוֹר אוֹ כַּמַּיִם לַדָּג, כֵּן הַבּוּז לַנִּבְזֶה.

הָעוֹרֵב מְיַחֵל שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה שָׁחֹר, הַתִּנְשֶׁמֶת שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה לָבָן.

שִׁפְעָה הִיא יִפְעָה.

לוּ נוֹעַץ הָאֲרִי בַּשּׁוּעָל, הוּא הָיָה נֶהְפַּךְ לְעַרְמוּמִי.

תִּקּוּן הוֹפֵךְ אֶת הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, אוּלָם הַדְּרָכִים הָעֲקַלְקַלּוֹת שֶׁלֹא תֻּקְּנוּ הֵן דַּרְכֵי הַגְּאוֹנוּת.

מוּטָב לִרְצֹחַ עוֹלָל בַּעֲרִיסָתוֹ מִלְּטַפֵּחַ תַּאֲווֹת לְלֹא פֻּרְקָן.

הֵיכָן שֶׁאֵין אָדָם, הַטֶּבַע עָקָר.

אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת עַד כִּי תּוּבָן בְּלֹא שֶׁתֵּאָמֵן.

דַּי! אוֹ יוֹתֵר מִדַּי.

 

 

הַמְשׁוֹרְרִים הַקַּדְמוֹנִים הֶאֱנִישׁוּ אֶת כָּל הָעֲצָמִים הַמּוּחָשִׁיִּים בִּדְמֻיּוֹת אֵלִים אוֹ רוּחוֹת, וְקָרְאוּ לָהֶם בְּשֵׁמוֹת וְהֶעֱנִיקוּ לָהֶם תְּכוּנוֹת שֶׁל יְעָרוֹת, נְהָרוֹת, הָרִים, אֲגַמִּים, עָרִים, אֻמּוֹת, וְכָל מַה שֶּׁחוּשֵׁיהֶם הַשַּׂגִּיאִים וְהַמְרֻבִּים יָכְלוּ לְהַשִּׂיג.

וּבִמְיֻחָד חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ בְּרוּחָהּ שֶׁל כָּל עִיר וְכָל מְדִינָה, בְּהַפְקִידָם עַל כָּל אַחַת מֵהֶן אֶת אֱלֹהוּתָהּ הַשִּׂכְלִית;

עַד אֲשֶׁר הִתְגַּבְּשָׁה שִׁיטָה, שֶׁקֹּמֶץ בְּנֵיאָדָם נִצֵּל לְרָעָה בְּשַׁעְבְּדוֹ אֶת פְּשׁוּטֵי הָעַם בְּנַסּוֹתוֹ לַהֲפֹךְ אֶת הָאֵלִים הַשִּׂכְלִיִּים לְגַשְׁמִיִּים אוֹ לְמֻפְשָׁטִים: כָּךְ הֵחֵלָּה הַכְּמוּרָה; בִּבְחִירַת צוּרוֹת פֻּלְחָן מִשִּׁירוֹתעֲלִילָה.

בִּרְבוֹת הַיָּמִים יָצְאָה בַּת-קוֹל שֶׁאָמְרָה כִּי כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם מִצְוַת הָאֵלִים.

וְכָךְ שָׁכְחוּ בְּנֵי הָאָדָם כִּי כָּל הָאֵלִים שׁוֹכְנִים בְּנֶפֶשׁ בֶּן-אֱנוֹשׁ.



(1) ישעיה פר' ל"ד פסוקים ה-ו: "כִּי-רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל-אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל-עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט. חֶרֶב לַיהוָֹה מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֶלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֶלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַיהוָֹה בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם."

פרק ל"ה בישעיה, נבואת הנחמה הידועה, פותח במלים: "יְשֻׂשּׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצֶּלֶת."

(2) הכוונה ליצירתו השירית של ג'ון מילטון.


מכתב חדש
0 מכתבים ב-0 דיונים ל-""נישואי העדן והשאול" מאת ויליאם בלייק. חלק ראשון":