שני שירים

טס של זהב מלא עפר, שניים שהתנבאו ועיר שלא זכתה
13/09/2010 13:50:29

טס של זהב מלא עפר 

 

 

בַּלַּיְלָה הוּא עוֹשֶׂה לוֹ נֵרוֹת וַאֲבוּקוֹת וּפָנָסִים לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה סְפָרָיו

וּבַיּוֹם הוּא עוֹשֶׂה לוֹ צֵל מִפְּנֵי הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצָא צַעַר בְּגוּפוֹ

וְהוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בִּמְבוֹאוֹת וּמְדוֹרִים אֲפֵלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה זֹאת הַצָּרָה שֶׁיָּרְדָה

עָלָיו וְזֹאת הַצָּרָה מַרְחִישָׁה מִדֵּי יוֹם אֶת לִבּוֹ בְּכִנִים וּמַשְׁרִיצָה

אֶת גּוּפוֹ בִּנְחָשִׁים.

וְזֹאת הַצָּרָה כָּל יוֹם – שֶׁלָּקָה הַמָּקוֹם בְּעֵינָיו. וְהֶעָפָר לָקָה וְהַנְּהָרוֹת לָקוּ

וְהָעֵצִים לָקוּ וְגַם הוּא לָקָה.

וְלָקָה בְּמַכַּת הַמֵּתִים כָּל יוֹם. שֶׁמֵּת בְּגוּפוֹ הַתִּינוֹק יוֹם אֶחָד, מֵת.

וְנִתְעַבֵּר מִמֶּנּוּ רֹאשׁוֹ בְּסַכִּין הַמִּילָה וּבָאוּ נָשִׁים חֲכָמוֹת לְיַלֵּד אֶת שִׂכְלוֹ

וְנִמְצָא הַוָּלָד שֶׁהוּא מֵת. מֵת הַתִּינוֹק בְּמוֹחוֹ וְכָךְ מֵת הַתִּינוֹק מֵת.

וּלְאַחַר יָמִים מוּעָטִים מֵת בּוֹ הַיֶּלֶד מֵת. אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ צָרָה שֶׁמֵּת בּוֹ הַיֶּלֶד מֵת.

וּלְאַחֲרָיו מֵת בּוֹ הַנַּעַר מֵת וְכָךְ מֵתוּ בּוֹ הָעֶלֶם וְהַצָּעִיר וּמֵת בּוֹ הָאִישׁ

וְלֹא מֵת הַזָּקֵן, וְחַי הַזָּקֵן

וּמֵבִין.

רָצָה לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְאֵלּוּ. וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים אֲחֵרִים וְעוֹד, אֲבָל

נָפְלָה עָלָיו אֵשׁ, מָה יַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה עָלָיו אֵשׁ וּמֵתוּ מִדֵּי יוֹם בְּגוּפוֹ אֲנָשִׁים.

שֶׁיָּצָא מַלְאָךְ אֶחָד לְהַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ. מֶה עָשָׂה.

הוֹלֵךְ וּמַחֲרִיבוֹ לְשִׁעוּרִין. הוֹלֵךְ וּמַחֲרִיבוֹ לְשִׁעוּרִין.

עַיִן שֶׁלּוֹ שֶׁרָאֲתָה כֶּלֶב וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁלוֹם לֹא תִּבְלַע הַצָּרָה הַזֹּאת? לֹא תִּבְלַע?

שֶׁהוּא כְּפַרְעֹה מִתְחַזֵּר עַל בָּתֵּי אֲנָשִׁים בִּשְׁבִיל יְלָדִים שֶׁלּוֹ וְיֵשׁ צְעָקָה וְיֵשׁ

וְאֵין נֶחָמָה וְאֵין.

וְגַם כְּלָבִים נִזּוֹקִין מִפְּנֵי הַמַּרְאֶה הַזֶּה...

שֶׁגּוּפוֹ שֶׁהֶחֱזִיק אֶלֶף בְּנֵי אָדָם חַיִּים מַחֲזִיק רִבּוֹא מֵתִים וְיוֹתֵר. וְלֹא יִתְנַזֵּק?

וְלֹא תָּקוּם לוֹ צָרָה מִכִּסְאָהּ בִּטְכָסִין כִּטְכָסִין שֶׁל מְלָכִים? וְלֹא יֹאמַר שִׁיר

מִן זֶה הָעִנְיָן?

 

וַאֲנִי אוֹמֵר אֶשְׁכַּח זֹאת הַצָּרָה. הִנֵּה בָּאָה יוֹנָה אַחַת אֶצְלִי בִּשְׁלִיחוּת,

נָפְלָה אֶל תּוֹךְ אָזְנִי וְהִתְחִילָה לְצַפְצֵף. אֶשְׁכַּח זֹאת הַצָּרָה...

אֶשְׁכַּח רִבּוֹא יְלָדִים מֵתִים בְּגוּפִי? זֹאת אֶשְׁכַּח?

 

שׁוֹאֲלִים אֶצְלוֹ מָה עוֹשֶׂה זֶה הַנַּעַר שֶׁהוֹלֵךְ אֶצְלְךָ, מָה עוֹשֶׂה זֶה הַנַּעַר שֶׁאַתָּה

לוֹקְחוֹ וּמַלְבִּישׁוֹ וְשׁוֹלְחוֹ לְאַרְצוֹת רוֹמִי

אֱלֹהִים, לְרוֹמִי נֵלֵךְ לְרוֹמִי, שֶׁפִּי נוֹטֵף שִׁיר בְּפִיו שֶׁל נַעַר מִתְדַבֵּק.

וְאַנְשֵׁי עִירוֹ רוֹאִים אוֹתוֹ בְּתִמָּהוֹן גָּדוֹל בְּזֹאת הַצָּרָה שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ וְאוֹמְרִים

רְאוּ מִבַּחוּץ רְאוּ, הִנֵּה אֶחָד אָדָם סוֹחֵר טָעוּן אַחַר הַחֲמוֹר כָּל הַיּוֹם

...זֶה שִׁבְעָה יָמִים שֶׁשּׁוֹרֶה הַמָּוֶת בְּתוֹכוֹ...

וְיוֹם אֶחָד רָאִיתִי אֶחָד מִילָדַי מוֹלִיךְ בָּרְחוֹב טַס שֶׁל זָהָב מָלֵא עָפָר

כְּדֵי שֶׁאֵדַע שֶׁגַּם הוּא עָפָר...

בְּזֹאת הַסִּבָּה בַּלַּיְלָה הוּא עוֹשֶׂה לוֹ נֵרוֹת וַאֲבוּקוֹת וּפָנָסִים לְפָנָיו כְּדֵי

שֶׁיִּרְאֶה סְפָרָיו וּבַיּוֹם הוּא עוֹשֶׂה לוֹ צֵל מִפְּנֵי הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצָא צַעַר בְּגוּפוֹ

וַאֲנִי מִשְׁתַּקֵּעַ בִּמְבוֹאוֹת וּמְדוֹרִים אֲפֵלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶרְאֶה זֹאת הַצָּרָה.

 

 

 

שניים שהתנבאו ועיר שלא זכתה

לינון

 

א. המתנבא בחכמת החשבון.

 

מָה שֶׁיֵּשׁ לִי לְפָרֵשׁ בְּעִיר זוֹ, שֶׁבָּתֶּיהָ עָשׂוּ אוֹתָהּ מִבְצָר. כּוּכִים, כּוּכִים,

אֲנִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בַּסַּכִּין הַחַדָּה שֶׁהוֹלֶכֶת בְּשִׂכְלִי, לוֹמַר לָהֶם –

הִנֵּה. אֲנִי. פְּלוֹנִי בֵּן פְּלוֹנִי זָר בָּעִיר הַזֹּאת. קוֹרֵא בַּמַּרְאוֹת. זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים,

מִתְנַבֵּא לָכֶם מְרֻבָּע וּמְשֻׁלָּשׁ. אוֹמֵר לָכֶם קַוִּים, שֶׁדּוֹמִים בְּאֶמְצָעִיתָם לְגֵו הַנָּשִׁים

וְעִגּוּלִים שֶׁפַּרְצוּפָם מַעֲבִיר לָכֶם אֶת הַחַלְחָלָה.

אֲנִי. זָר בָּעִיר הַזֹּאת. קוֹרֵא בְּחָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן. שֶׁצֵּל נָפַל לָהּ לָעִיר,

שֶׁצֵּל נָפַל לָהּ לָעִיר וְכִסָּה לָהּ אֶת בָּתֶּיהָ.

מִי עָשָׂה לָהּ בְּדִידוּת זֹאת שֶׁנָּפְלָה לָהּ עַל פָּנֶיהָ. שֶׁעוֹבְרִים לָהּ אֲנָשִׁים,

עַל קְצֵה אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, מִקָּצֶה אֶל קָצֶה וְקוֹלָם הוֹלֵךְ בָּעִיר,

כְּקוֹלוֹתָיו שֶׁל הָרַעַם.

אֲנִי. הַזָּר. יוֹשֵׁב עִם הַכְּלָבִים. רָאִיתִי בַּמַּרְאוֹת בְּעִיר זוֹ, מְרֻבָּע וּמְשֻׁלָּשׁ.

לְסַפֵּר לָהֶם – עֲשִׂיתֶם עִם עַצְמְכֶם וְעִם הָעוֹלָם נִבְדָּלוּת גְּדוֹלָה לְקָרֵב

עַל עַצְמְכֶם דִּמְיוֹנוֹת זָרִים. שֶׁאֵינָם מִמִּין טַעֲנָתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

לְכַוֵּן מַעֲשֵׂיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂיכֶם שׁוֹמְטִים אֶת זַנְבוֹת הַכְּלָבִים אֲשֶׁר בְּעִיר.

 

בְּדִידוּת.

נוֹלַד לָהּ לַמַּלְכָּה יֶלֶד שָׁחוֹר.

 

שֶׁמָּה אַגִּיד בְּלָשׁוֹן שֶׁל מַרְאוֹת. שֶׁפָּרְצוּ מֵימֵיהֶם אֶל מִחוּץ לַבָּתִּים?

שֶׁעָלוּ רְחוֹבוֹתֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים?

עָשׂוּ כָּךְ. עָשׂוּ כָּךְ וְעֵץ שֶׁנִּתְגַּדֵּל לוֹ בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל עִיר,

הוֹלֵךְ וּמְקַפֵּל עֲנָפָיו. מְקַפֵּל עֲנָפָיו

וּמַשִּׁיר אֶת הַפֵּרוֹת...

אוֹרוֹת שֶׁהוֹלְכִים לָהּ לָעִיר, מִנַּיִן בָּאוּ לָהּ שֶׁמַּקִּיפִים אוֹתָהּ מִכָּל עֲבָרֶיהָ?

יְלָדִים שֶׁמְּדַדִּים לָהּ מֵאֶבֶן לָאֶבֶן, מָה יֹאמְרוּ לָהּ לִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ?

 

בְּדִידוּת.

נוֹלַד לָהּ לַמַּלְכָּה יֶלֶד שָׁחוֹר.

 

 

ב. המתנבא באבקות ושר בחרוזים

 

וּמִכָּל אוֹתָם זְקֵנִים שֶׁיָּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הָעִיר לְשַׂחֵק בַּמַּחֲרוֹזוֹת וּלְגַלְגֵּל בְּגֻלּוֹת הָעֶצֶם

קָם אוֹתוֹ אָדָם לִצְעֹק – נִבָּא אֲנִי נִבָּא אֲנִי שֶׁנַּעֲשָׂה לִי מִצְחִי רָם וְגָבֹהַּ כְּאַחַד הַמְּבִינִים.

שֶׁיָּרְדוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי. עַל עֵינַי וְעַל מִצְחִי. נִבָּא אֲנִי בִּלְשׁוֹנִי שֶׁבּוֹעֶרֶת כִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל חַיָּה,

עַל קוֹרוֹת הַשָּׂמַיִם וּמַעֲשֵׂי הַכּוֹכָבִים, עַל קוֹל שֶׁנִּשְׁמַע מִפִּי אוֹתָהּ בְּאֵר

וְעַל מַרְאוֹת שֶׁנִּרְאִים מֵעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.

יָצְאָה לָהּ לְעִיר זוֹ אֵיבָה, הוּא צוֹעֵק, יָצְאָה לָהּ לְעִיר זוֹ אֵיבָה כְּאוֹתָם אוֹרוֹת קָשִׁים

שֶׁיּוֹצְאִים שָׁם כָּל הַלַּיְלָה, כְּאוֹתָם קוֹלוֹת שֶׁל צַעַר שֶׁנִּשְׁמָעִים שָׁם מֵרְחוֹב לִרְחוֹב.

קָפַץ לָהּ תְּחוּם מֶרְכָּזָהּ לִקְצוֹתֶיהָ וְכִכְּרוֹתֶיהָ מִתְמַשְּׁכִים חוּץ לָחוֹמָה, חוּץ לִשְׂדוֹתֶיהָ.

דְּרָכִים שֶׁלָּהּ מֵעֵבֶר לֶהָרִים וְזָרִים מְהַלְּכִים נְטוּיִים בָּרְחוֹבוֹת.

נִבָּא אֲנִי, קָם אוֹתוֹ אָדָם לִצְעֹק, נִבָּא אֲנִי שֶׁלֹּא רְאִיתֶם שֶׁמֶשׁ, שֶׁלֹּא הֶחֱשִׁיכָה עַצְמָהּ

וְלֹא רְאִיתֶם אוֹר, שֶׁלֹּא שָׁלַח חֶנֶק בְּלִבּוֹ.

וּפְסֹלֶת שֶׁמּוֹשְׁכִים בְּנֵי הָעִיר חוּץ לִתְחוּמָם, נִמְשָׁךְ לָהֶם לַחֲצֵרוֹת. וַאֲדָמָה זוֹ קָרָה וּשְׁחוֹרָה

מְמִיתָה עַצְמָהּ תַּחַת רַגְלֵיהֶם. מְמִיתָה עַצְמָהּ תַּחַת רַגְלֵיהֶם.

וְשִׂמְלוֹתֵיהֶם הָרְחָבוֹת שֶׁל צְעִירִים שֶׁבָּהֶם. וִילְלוֹת הַחֵשֶׁק שֶׁל נָשִׁים.

קָם אוֹתוֹ אָדָם לוֹמַר, עֵינַי זוֹלְגוֹת, עֵינַי זוֹלְגוֹת, שֶׁנִּשְׁפָּךְ מִפִּי הַצַּעַר.

שֶׁנַּעֲשָׂה מִצְחִי רָם וְגָבהַּ וְגַבּוֹת עֵינַי עָבוֹת כְּאַחַד הַשָּׂרִים.

פָּנַי צְהֻבּוֹת כִּקְלָף וְכָאוֹר הַבָּהִיר בַּשְּׁחָקִים וְכָל זֹאת שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ לָעִיר,

כָּל מָה שֶׁנַּעֲשָׂה לַעֲבָדֶיהָ וַעֲבָדֶיהָ עָשׂוּ לָהּ כָּל שֶׁעָשׂוּ עִם עַצְמָם

יִשּׁוּב שֶׁיֵּשׁ, יִשּׁוּב אֶרֶץ וְעִיר שֶׁיֵּשׁ מֵעֵבֶר לִתְחוּמוֹ שֶׁל מָקוֹם זֶה,

מַבְעִיר לָנוּ מְדוּרוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים. שֶׁנִּהְיֶה כְּאַחַד הָאָדָם, שֶׁנֵּדַע

מִנַּיִן תְּחִלָּתוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ, מִנַּיִן רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל יוֹם-טוֹב.

וְיָמֵינוֹ הַטּוֹבִים מִסְתּוֹבְבִים כְּאוֹתָם זָרִים בָּרְחוֹבוֹת, מֵאֶבֶן לְאֶבֶן

מֵחָצֵר לְחָצֵר.

וְעוֹד הוּא הוֹלֵךְ, וְעוֹד הוּא הוֹלֵךְ וְצוֹעֵק – נִבָּא אֲנִי, בְּמַקְלִי וּבַחוֹלוֹת הָרַבִּים פֹּה

סִימָנִים שֶׁל עִיר גְּדוֹלָה, שֶׁחוֹמָה מְסוֹבֶבֶת אוֹתָהּ. נִבָּא אֲנִי בְּאַבְקוֹת הָרוֹכֵל

שֶׁחָרוּז נִשְׁפַּךְ לִי מִשִּׂכְלִי, שֶׁחָרוּז נִשְׁפַּךְ לִי מֵעֵינַי, יָשִׁירוּ לִי קוֹלוֹת

כְּאוֹתָם קוֹלוֹת שֶׁל עֲבָדִים שֶׁהוֹלְכִים בָּעִיר, כְּאוֹתָם זָרִים שֶׁמִּתְהַלְּכִים בָּרְחוֹבוֹת.

יִתֵּן לִי הָאֵל כֹּחַ, כֹּחַ יִתֵּן לִי

שֶׁחָרוּז יוֹצֵא לִי בִּכְתָב שֶׁל חוֹלוֹת עָלַי וְעַל הָעִיר, עָלַי וְעַל שִׂכְלִי.

כָּךְ נִבָּא הוּא, בַּחוֹלוֹת, בַּאֲבָנִים, בַּאֲבָקוֹת וּבַמַּקְלוֹת

וְעוֹף לָבָן עָבַר מֵעַל הָעִיר.

וְהֵטִיל בֵּיצָה שְׁחוֹרָה

בַּשַּׁעַר...

 

 

 



שני השירים לקוחים מתוך "בשר על גחלים ושירים אחרים", ספרית פועלים, תשל"ג.


מכתב חדש
0 מכתבים ב-0 דיונים ל-"שני שירים":